העולם של ברוך

ברוך ואני נפגשנו ב-2.3.2017, מוכנים וערוכים לריאיון השני. ברוך היה המורה שלי להיסטוריה, ולכן סקרן אותי לדעת מה יש לו להגיד, כי ידעתי שיש לו אמונות שאני פחות מכירה. חיפשנו פינה שקטה בבית הספר בה נוכל לשבת ולהתחיל בריאיון, ומצאנו כיתה פנויה. כשהתיישבנו, ברוך ביקש שאשאל אותו שאלה שתשובתו לה מעניינת אותי, ומשם הריאיון התגלגל מוכוון על ידי שאלות. חלקן אקראיות וחלקן בהמשכים…

“לאיזו תקופה או מקום היית בוחר להשתייך ולחיות בהם?”

ברוך פתח בציון העובדה שלפני כחמש שנים היה בוחר לחיות בתקופה מסוימת. בשל היותו מורה להיסטוריה, הוא אוהב היסטוריה, ולכן אוהב תקופות שונות וזמנים שונים ומכיר אותם היטב. כיום, מתוקף תפיסתו שתפורט בהמשך, תשובתו חד משמעית – לא!

ברוך הוא אדם ששואף להיות ב”כאן ועכשיו”. אין טעם ברצון להיוולד במקום אחר ו/או בזמן אחר משום שלא משנה איפה ומתי יהיה, כל דבר שחווה הוא מבורך, בעל ערך ואין לקחת אותו כמובן מאליו. הוא לא מלקה את עצמו על טעויות שבצע בעבר, אינו חושב מה עשה נכון או לא נכון, אלא הוא מרוצה מכל מה שחווה משום שזוהי הייתה הדרך שהובילה אותו לתפיסתו כיום ולאן שהוא נמצא בהווה. החוויות הובילו אותו לחוות חוויות אחרות עכשוויות בצורה הרבה יותר מעמיקה.

הכוונה ב”להיות בכאן ועכשיו” היא להתמקד בהווה במאת האחוזים מבחינת חושים, מבחינה מחשבתית ועוד, כדי להצליח לחוות את כל החוויה במלואה (“לחיות” אותה), ללא כל שיפוט חיצוני, אלא לפי הרגשה פנימית עוצמתית ואמתית. הדבר גורם לשלווה, להיעדר בושה ולתחושות אמתיות ומרביות המופקות מהנאות החיים. הוא הוסיף שכמובן, אף אחד לא מושלם, ולכן לא ניתן באמת להגיע לצורה האופטימלית הזאת, אך יש לשאוף אליה. לצד ההנאה שיכולה להיות מופקת מההתמקדות הזו בהווה, יכולה להיות השפעה ההפוכה שהיא חווית חוויות שליליות, ולהבנה כי: “החיים הם גם סבל”. לחיים יש הרבה גוונים, וחווייתם היא משמעותית (בין אם החוויה חיובית או שלילית). ברוך היה רוצה שאנשים יהיו מודעים לכך.

“למה רצית להיות מורה?”

מאז ומתמיד הוא רצה, ואפילו רצה להיות מורה להיסטוריה. הוא רצה זאת משום שהשתוקק להכיר סיפורים מעניינים, לשאול עליהם שאלות ולהסיק מסקנות ותובנות. לדעתו, מי שאוהב לשאול שאלות הוא אדם לא אדיש, אחד שאין לו מחסום מול העיניים. כששאלתי מהו המחסום, הוא ענה שהוא מחסום של הרגלים ושל נוחות, ולפעמים אנשים מתקשים לעקוף או לשבור אותו. ברגע שהמחסום נפרץ, האדם יכול לגלות עולמות. אחד האמצעים שיכולים לעזור לאדם לפרוץ את מחסומיו הוא המורה, ומכאן רצונו הרב לעסוק במקצוע זה – הוא היה רוצה להיות האמצעי שעוזר לפרוץ מחסומים מחשבתיים ושמעלה מודעות לקיומם. ברוך מודה שגם לו יש והיו מחסומים. היה לו מחסום בתיכון, לדוגמה. הוא הרגיש שהוא חשב בצורה מאוד מוגבלת, סטראוטיפית ומקובעת. הייתה לו מורה שהראתה לו זאת בצורה ישירה ובכך שברה לו את המחסום. דבר נוסף שגרם לו לפרוץ את המחסום הוא קריאת ספרים, שבעקבותם רצה לדעת עוד ולהעמיק. השיחות החופשיות והפתוחות שקיים עם מורתו על מגוון ספרים הראו לו שאפשר להסתכל על כל סיפור מזוויות שונות. זה היה חידוש עבורו.

פריצת המחסום היא קשה. ברוך מנה מספר דרכים שלדעתו צריך על מנת לפרוץ את המחסום:

  • להיות אדם מוכשר ביותר
  • לסבול סבל מר במהלך החיים המוביל את האדם למסקנות
  • שאדם חיצוני יתערב

כאמור, במקרה של ברוך, המורה ושיעורי ספרות עזרו לו לפרוץ את דרכו ולהסתכל על דברים מנקודות מבט שונות. עובדה זאת, כפי שהיה נדמה לי, טלטלה את ברוך טלטלה עזה והיא לא נלקחה על ידו כמובנת מאליה.

יתרה מזאת, הוא הבין שתמיד צריך לבדוק מיהו אדם דגול ומפורסם, לפני שמשתמשים בתרומתו. לדוגמה, ז’אן ז’אק רוסו, היה פילוסוף דגול שתרם רבות בתחום זה. הוא הגה את האמנה החברתית, תרם להתפתחות הדמוקרטיה. במקביל, היה אדם שהתעלל בחסרי ישע באופן קבוע. ברוך שואל עצמו שאלה: האם ניתן לאדם כזה לקבוע את טובת הכלל? האם יש להאמין לו? בעיני ברוך אדם זה הינו צבוע. הוא רק מדבר והוגה, אך לא מוציא לפועל בעצמו. אם כך, מהו הערך לרעיונותיו שהגה? “הוא אינו אדם”.

“מיהו אדם לדעתך?”

ברוך מאמין שלאדם צריכה להיות חמלה. אם קיים אדם מוכשר ומשכיל, אבל ללא חמלה – אין להאמין לדבריו. מעשיו לא נובעים מהשאיפה שלו להיטיב עם העולם. כדי להסביר מהי המשמעות של להיטיב עם העולם, הוא נתן דוגמאות. הוא חושב שהרצון שלו להיות מורה ולהשפיע מיטיבה עם העולם, רצונו של רופא להיות רופא, מיטיבה עם העולם, ביל גייטס רצה להיטיב, ועוד. כשלאדם אין רצון להיטיב – הוא אדם נכה, ללא חמלה. כלומר, חמלה מתקשרת לרצון להיטיב. כשאדם רוצה להיטיב, הוא מוציא לפועל את המשפט: “אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך”, וזוהי החמלה.

כששאלתי את ברוך מה לדעתו צריך לעשות עם תרומתו של ז’אן ז’אק רוסו, הוא אמר שיש להיות מודע להשפעתו. במקביל להבין שלא צריך להחשיב אותו כסמכות גדולה, כי הדבר לא מגיע לו. יש לחפש אנשים אחרים שהגו רעיונות דומים (שפעלו במקביל אליו, לדוגמה, כמו ג’ון לוק) ושהיו גם אנשים טובים שפעלו לפי מה שהגו. זאת על מנת להימנע מצביעות. ברוך מוסיף שלדעתו יש להיזהר מאמונה, ושלא צריך להאמין יותר מדי, כי אמונה, על פי הגדרתה היא עיוורת. “אמונה עיוורת מאוד מסוכנת.”

“האם לדעתך קיימים אנשים שיש להם מחסום שמוביל לכך שלא יכולים לנהוג לפי דרך ראויה?”

ברוך קבע שכן, ושהמחסום לדעתו נקרא בורות. קיימים אנשים שהם עבדים לסוג של תשוקה מסוימת, לדוגמה, לסיגריות. הצורך לעשן כנראה נובע מבעיה עמוקה, וההתרגלות לעישון מובילה לכך שלמעשן יותר קשה להפסיק ככל שעובר הזמן.

כששאלתי מהי בורות, הוא ענה שהיא כניעה לאזור הנוחות, ושהיא קבעון מסוים. אדם ששרוי בתוך קבעון יתקשה לצפות בעוד אפשרויות או דרכים פרט לאפשרות או לדרך הרגילה. ברוך מספר שבורות לדוגמה, היא לא להתמודד עם מתמטיקה ולא להצליח בה. חוסר הרצון להתמודד נובע כנראה מרגש נחיתות או מהתנסות שלילית, ואלו מרגילים אדם לחשוב שהוא לא טוב במקצוע הזה, מבלי שבכלל ניסה להתמודד איתו שוב. ההרגל מוביל לנוחות שמובילה לכך שאדם יחשוב אוטומטית שהוא לא טוב במתמטיקה, שהוא לא חובב את המקצוע ושלא יתנסה בו שנית…

בורות נוספת היא היאחזות במחשבות, או דבקות במרדף אחרי צורת החיים המקובלת: אחרי תענוגות, פרנסה, פרסום, אגו ועוד. לפעמים יש הזדמנויות בחיים להרפות. מי שעוסק בזה לעתים מגלה פרצות שדרכן הוא יוכל לנצל את ההזדמנויות ואפילו בהמשך להיות מאושר. האושר נובע מכך שכל דבר שהאדם יראה, ימלא אותו: אפילו זבוב על הקיר יראה לפתע מרתק ומרגיע. אחת מהדרכים להגיע לפרצה, שברוך התנסה בה, היא תרגול מדיטציה – להיות עם עצמו ובדממה. המטרה היא לנסות לא לחשוב, אלא פשוט לחוות את הרגע. עם זאת, אין לנסות לסלק את המחשבות, משום שהניסיון רק יחזק אותן. הפתרון הוא לקבל אותן, וכך לאט לאט הן נעלמות. ברגע שאדם מצליח להיות בשלווה אמתית, פתאום הכל הופך לצלול. ברוך מתאר את ההרגשה כהרגשה מדהימה בלתי ניתנת לתיאור שתוצאותיה הן ריכוז, שלווה ובהירות.

“מה דעתך על אנשים שמרגישים שהם לא יכולים להיות לבד עם עצמם?”

הוא היה פונה אליהם ואומר: “לא קרה כלום, בוודאות יש ביכולותיכם לעשות זאת ולהיות יותר מאושרים”. הוא ציין שיש מספר טכניקות, וניתן לבחור בטכניקה שמתאימה לכל אדם. אם הם לא ינסו, לדעתו אין טעם שיאשימו את העולם או את עצמם בבעיות שלהם, כמו עבודה שלא אוהבים אותה, קושי להפסיק לעשן, עייפות, נואשות למנוחה וכו’.

השפעה נוספת לטכניקות היא פיתוח יכולת להסתכל על דברים בפרופורציות. טבועה בנו הנטייה לשכנע את עצמנו שהבעיות שלנו אכן קשות וגדולות. יש לנו תענוג מעוות מהרעיון “כמה אנחנו מסכנים”. כלומר, אלו הם רחמים עצמיים – אחד האויבים הגדולים של האדם בעיני ברוך. הוא הוסיף שהוא מספר זאת לא בגלל שהוא ניצח את הבעיות. הוא פשוט מודע שהן קיימות אצלו, ומציע לאחרים להיות גם מודעים.

“האם לדעתך מודעות יכולה לעזור לפתור רחמים עצמיים, או בכלל כל בעיה?”

מודעות היא המתנה הכי גדולה שיש ליצור חי. “אבל יש גם אפקט שלילי למודעות – לפעמים אדם במקום להיאבק בבעיה, יכול להשלים איתה ולוותר, נכון? האם זה בסדר להשלים עם דברים שהם פחות טובים?” לדעתו, אם זה נובע עמוק מתוך הפנימיות של האדם הספציפי, זה בסדר. אדם יכול לנבור בעמקי נשמתו, לשאול שאלה מסוימת, להיות כנה עם עצמו ולדעת על פי הרגשתו הפנימית מי הוא או מהו רצונו. לדוגמה, אהבה אמתית. אדם ידע מתי הוא נתקל בנפש התאומה שלו. “הפנימיות הזאת והשלכותיה – גורל, כלומר ייעוד, או מקריות?” לא זה ולא זה. הפנימיות נובעת מתוצאת הפעולות בחיים, מהשכל, מהמחשבה ומהוויית החיים שלנו. ברוך לא מאמין באלוהים. לדעתו היקום לא נברא, אלא נוצר. הוא מאמין שאנחנו יצורים חושבים, רוחניים, שמסוגלים לחיות בטבעיות כתוצאה מרצונות אמתיים הנובעים מפנימיות, ולא מישות שמכוונת אותנו, לדוגמה. אנחנו אחראיים על עתידנו.

“אנחנו טובים מהיסוד? רעים?”

ככל שברוך מתבגר הוא נוטה לחשוב שאנחנו טובים מהיסוד, משום שהטבע שלנו הוא רוחני. אם יש טוב אבסולוטי, הוא סוג הרוחניות שלנו, העובדה שקיימת בנו היכולת לפתח את המוח ולהיות מודעים. המודעות הזו היא כוח ענק בעיניו. אנו מכילים הרבה רגש, טבעיים, פועלים לפי אינסטינקטים, ומכאן נובע הטוב.

“פילוסופים מטיבים לעולם?”

יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. מי שמטיב לדעתו, לדוגמה, הוא בודהה. הוא רצה להיטיב עם עצמו ועם העולם, ופיתח את עצמו לדרגות רוחניות גבוהות שגרמו לו למצוא דרכים להקלת סבל בקרב אנשים. “שאילת שאלות ומחשבות מטיבים?” מחשבה יכולה לפעול לשני הכיוונים. העניין הוא פשוט לחיות, כלומר, לחיות את הרגע הנוכחי במאה אחוז, להיות מודע לו. להשלים עם כך שבעוד כמה זמן יהיה הרגע האחרון שלנו – ואחר כך לא יהיה כלום עבורנו. המודעות לכך מובילה את האדם להעריך את הזמן שיש לו ולחיות את הזמן באופן בריא יותר ופחות לפחד מהסוף – כי הוא בלתי נמנע.

“מאיפה הגיעה ההבנה שצריך “פשוט לחיות”?”

בעקבות הרגע בו במהלך מדיטציה השתחררו כל מחשבותיו והוא הצליח להגיע לשלווה האמתית. הוא נהנה מהמקום שבו נמצא ומכל דבר שהיה מצוי בסביבתו באותו הרגע: מגופו, מהמראות, מהריחות וכו’. “ל”פשוט לחיות” יש משמעות?” לדעתו, מי שחיי במודעות לזמן (לכל רגע ורגע), לעצמו ולסביבתו, ישפיע לטובה גם על האחר. ברגע שיהיה מודע ליכולות הרוחניות שלו, יבין שכל יצור חיי הוא כזה, ושהוא עולם ומלואו. מורים רוחניים מצאו את הדרך למצוא בכל יצור את המשמעות שלו – אפילו בפרפר ובתולעת. רווחתם וחייהם חשובים, וברוך מבין זאת. הוא מנסה להימנע מלפגוע בכל יצור, ומבין את כיוון המחשבה של צמחונות וטבעונות. כששאלתי אותו מדוע, הוא ענה שיש בזה משהו מיטיב, מודעות ועומק, פחות אגו ותשוקה. הוא מוסיף שאסור לתת לתשוקה ולאגו להשתלט עלינו.

“אם חיים נגמרים ואין להם משמעות בטווח הארוך, מה זה משנה אם אדם הרג יצור, על מנת לגרום לעצמו להרגיש טוב?”

כי הוא פוגע בעולם בו חיי. לא ניתן לדעת מה יש אחרי המוות, למרות שלהתעלם מהסוף ומהאין המוחלט זוהי שטות לטעמו – “אנחנו תיירים פה”. לדוגמה, אם אנחנו זמניים, מאיפה ניתנת לאדם זכות לפוצץ פצצת אטום? יש במעשה מסוג זה המון אגו. קלקול דבר מהטבע נובע מאנוכיות ומנוחות, והוא מגוחך ביחס לייעודנו. אנחנו בסך הכל חיים ומתים, למרות שקיים מצב נוסף בו אדם זוכר אדם אחר שנפטר. לדוגמה, ברוך זוכר את הוריו. מכאן שהשפעתו של האדם על העולם יכולה לבוא לידי ביטוי בחפצים שהשאיר, בעסקים שהקים, באומנות שיצר ועוד, וגם בעצם היותו חקוק בזיכרונותיהם של אנשים.

לזה מתקשר המושג הבודהיסטי “קארמה”, ופירושו שהאדם הולך לפי הכיוון שנראה לו כי הכי הגיוני או נכון בשבילו, ופעולות אלו מובילות לפעולות אחרות עם אותו האופי. כלומר, פעולה טובה עבור האדם תוביל לעוד פעולות טובות, לדוגמה. יש הרבה סוגי קארמות. הידיעה שאדם חווה סוג אחד של שרשרת פעולות בחיים, ושאינו יכול לחזור אחורה בזמן, לשנות החלטות ולחוות את תוצאות ההחלטות האחרות מובילה לתובנה שכולנו תלמידים. כולנו הולכים לפי מסלול שבחרנו ולעולם לא נוכל לדעת מה היה קורה אם היינו בוחרים במסלול אחר ולהשכיל מהניסיון. אין אף אחד שיודע את האמת או את הכל – אין סוף לידע, למחשבות ולדרכים בהם היינו יכולים לצעוד בחיים, ולכן יש להיות צנועים ולרסן את האגו. האגו שבאדם מוביל לכך שהאדם הוא אחד האויבים הגדולים ביותר עבורו. המסקנה הזאת והמודעות לכך מיטיבים לעולם, משום שהם מובילים לתובנה שהאדם מסוגל לעשות הכל מהיסוד. מה שמגביל אותו הם המחסומים שהציב לעצמו. דבר נוסף הוא שהרבה פעמים נוח לא “לחפור”, לא להיות מודע, אלא פשוט ללכת עם הזרם. גם לזה צריכה להיות מודעות לדעתו.

“למה ללכת עם הזרם זוהי בחירה פחות טובה לדעתך?”

הפנימיות שלנו מטבעה רוצה לבוא לידי ביטוי והיא לא תמיד חפצה במה שהחברה רודפת אחריו. לדעת ברוך, מי שהולך תמיד אחרי הזרם צריך לשאול את עצמו: “איפה אני כאן? מי אני? מה אני רוצה? מה נכון עבורי? למה אני לא נותן ביטוי לעצמי בחברה? מתי אני אהיה האדם שיחליט ושיוביל (את עצמי ו/או אחרים)?”. הוא מציין שגם פה יש אנוכיות, אך הפעם היא לוקחת אותנו למקום אחר, מקום שלא פוגע בחברה, ומועיל לנו. האנוכיות הזו היא בלתי נמנעת משום שהיא בטבע שלנו – הפנימיות שואפת לבוא לידי ביטוי. ברוך לא רוצה להיות שונה, ולא בשל סיבה זאת הוא שואף לא ללכת תמיד עם הזרם, זוהי לא הכוונה מלכתחילה, אלא הוא מרגיש שיש בו רצון שלעתים לא לוקח אותו לאן שהרוב הולך.

“האם ההרגשה הזאת שאתה חושב מחשבות שלאו דווקא מקובלות – אולי גם היא מספקת? זה גם סוג של אגו, לא?”

יכול להיות, אבל אם ההרגשה אותנטית ונכונה עבור הפנימיות שלו, יש לעקוב אחריה. כאמור יש רגשות שנכונות עבור הפנימיות האמתית. לדוגמה, העיסוק בתרבות יפן מספקת את ברוך, והוא מודע לכך. קשה לו להסביר למה, הוא פשוט מתחבר לזה. בעבודה מאפשרים לו לעסוק בזה, אך אולי בעתיד לא יאפשרו. עדיין, זה לא ישנה דבר, הוא עדיין ימשיך לעסוק בזה כי העיסוק בזה טבעי עבורו – יש בזה משהו מאוד עמוק שנכון בשבילו. בעתיד הרצון הזה יכול להשתנות, וזה בסדר. העיקר שהאדם יעשה מה שפנימיותו חפצה.

“מאיפה הפנימיות הזאת נובעת?”

הפנימיות היא הרגשה שמתווה את הדרך כך שהאדם פשוט יודע מה הוא רוצה ואין ביכולתו לטעות. התחושה הזו באה לידי ביטוי בכל התחומים: באהבה, בעיסוק, בפעולות היומיומיות ועוד. היא לא מסוברת, כלומר, קשה להסבירה לאחרים, לבטא אותה או להבין מה היא דורשת או רוצה באופן מוחלט, אלא ניתן לחיות אותה ולשאוף להשאיר את הדרך אליה פתוחה עד כמה שניתן. ברוך לא בטוח במה הוא מאמין: אם החיים מובילים להתגבשותה של הפנימיות או שהפנימיות היא מקרית ומוכתבת מראש. בכל מקרה, הוא יודע שלכל יצור רוחני יש את הפנימיות הזאת, והיה רוצה שתהיה קיימת ביצור המודעות שמנסה להוביל אותו להבנתה.

כל יצור רוחני שווה בערכו, כלומר, אין אחד שנעלה יותר מהשני, או רוחני יותר. יש האומרים שככל שהאדם צעיר יותר כך הרגשות הפנימיים שלו יותר מורגשים, ולכן הפנימיות שלו באה לידי ביטוי באופן מורגש יותר, משום שהחברה עוד לא הספיקה להשפיע עליו ולגרום לו לראות את רצונותיו האמתיים בחוסר בהירות. לדעת ברוך הוכחה לכך היא שכל ילד הוא סקרן, כלומר, אין ילד שלא משחק, חוקר, מחקה, מתנסה וכו’. זוהי הוכחה לכך שלאדם יש פנימיות, שאחת ממאפייניה הגורפים היא סקרנות והרצון ללמוד ולהתפתח.

“לדעתך נוכל לגלות ממה אנחנו עשויים מבחינה רוחנית ופיזית, גם אם זה משהו שאנו לא יכולים לקלוט?”

כעיקרון יש לנו יכולות בלתי מוגבלות. המגבלה היחידה שלנו היא הזמן. “מה יקרה אם כמות הידע שנצבור לא תצליח להיות מועברת באורך חיים של אדם? איך אנשים יצליחו להתקדם?” בעיניו הם יצליחו אם ירצו. באותו האופן שהחלל הוא אינסופי, כך יכולת האנושות לצבור ידע היא אינסופית. אנו נמצאים במהפכת מידע אדירה, שבמסגרתה מצליחים לקלוט הרבה יותר מידע משיכולנו בעבר, ומצליחים להתמודד איתו, לעבד אותו וללמד אותו. לפי דעתו גם בעתיד הרחוק נוכל להתמודד עם המידע (לאחסן, להפיץ וכו’) בדרך יותר יעילה. תהליך הייעול עצמו הוא אינסופי, ומכאן שנצבור ידע באופן אינסופי. הביטחון הזה נובע מהכרת הטבע של האדם – מהפנימיות שלו. כפי שהוזכר: האדם רוצה לדעת ולחוות משום שהוא סקרן.

“אם יש לי מבחן עוד כמה ימים, ואני יודעת שאני צריכה ללמוד אבל לא רוצה. הנוחות היא ללמוד, או זה שאני לא רוצה ללמוד?”​

אם הרצון הפנימי לא קשור ללמידה ברגע מסוים, יש להפסיק. מגשימים את הרצון ללמידה לא כי נוח לבצע אותו, אלא כי הוא משהו שהפנימיות רוצה באמת. הדילמה היא לדעת מה הפנימיות רוצה, וכך לדעת מה לעשות. לעומת זאת, לעתים אם אדם רוצה להגיע למיצוי העצמי שלו, כדאי לו להבין שיש כמה שלבים מסוימים שעליו לעבור, גם אם הפנימיות שלו פחות מעוניינת בהם באותו הרגע. לפעמים ללא השלבים האלה לא ניתן להגיע לאותנטיות, ולכן יש לדחות את הסיפוק הרגעי למען סיפוק עתידי. “לפעמים צריך לשלב בין הרצון הזה לבין המגבלות שהחברה מציבה. לא כל האנשים יוכלו לעסוק במה שהם רוצים בלי לקבל תעודה – אז צריך איכשהו לשלב.” ברוך הסכים והוסיף שהדבר החכם הוא לא ללכת בדרכים קיצוניות, אלא לנסות ללכת בדרך האמצע, הפשרה. כדאי להבין שאדם לעתים חיי בסיטואציה שמגבילה ודורשת, אך עם זאת אסור להזניח את האותנטיות, ויש תמיד לשאוף להשיג את הרצון הפנימי. ברוך לא מזניח את הרצון האותנטי שלו ע”י התנתקות מחיי היומיום, כשיוצא להליכה בטבע לבדו. הפעילות משכיחה ממנו את כל הדאגות ומספקת אותו, והוא מבין שלפעילות הזו הוא חייב למצוא זמן. קיים הבדל בין למלא אחר הרצון האותנטי לבין להיכנע לרצון הנובע מנוחות. לכן יש להבדיל ביניהם ולא לוותר במאבק נגד הרצון הרגעי.

כששאלתי מהו בדיוק הרצון הרגעי, הוא ענה שהוא תשוקה והתפתות לנוחות. לדוגמה, הפיתוי של ברוך הוא להיכנס לפייסבוק לקבוצה שהוא אוהב של טיולים ביפן, ולעתים הוא מבצע זאת על פני דבר חשוב יותר, כמו פרנסה, קריאת ספר, אימון פנימי. הוא טוען שאנו תמיד יודעים איפה אנחנו מתפתים ולפעמים קשה להגיד זאת לעצמינו – לא לכולם יש משמעת עצמית.

“למה אנשים מתפתים ודוחים דברים חשובים הנובעים מהרצון האמתי האותנטי? הרי הרצון האותנטי הוא דבר שאדם אמור להשתוקק לעשות.”

לדעתו התשובה לכך היא שהאדם הוא מורכב, אינו מושלם ומושפע מהחברה. לדוגמה, אם נקבל הודעה חדשה ב”וואטספ”, רב הסיכויים שהיינו מתפתים לראות אותה, גם אם אנחנו באמצעו של משהו חשוב יותר. אנחנו לא קדושים, אם אנחנו משתוקקים למשהו ויש בנו כיוון אותנטי מסוים שנכון עבורנו, אנו מנסים לצעוד לקראתו כמה שניתן, גם אם לפעמים אנו מועדים.

יש אגדה שברוך מתחבר אליה שמתקשרת לנושא: זקן וצעיר צעדו בהרים במסע ארוך. הצעיר לא הרגיש טוב ונשכב על הארץ, וקרא לזקן לעזור לו. במקום להושיט לו יד, לעודד אותו לקום וכו’, הזקן נשכב לידו. לאחר זמן מה כוחותיו של הצעיר חזרו הם נעמדו והמשיכו במסעם. מאוחר יותר הצעיר שאל את הזקן מדוע עזר לו בצורה זו. הזקן ענה שהוא מאמין שביכולתו לחזור לבד למסלול ולהמשך הדרך. מהי המשמעות לדעתכם?

בנוסף למשמעות הסיפור, ברוך אומר שהסיפור מתקשר לו למורים. מורים הרבה פעמים רוצים לעזור לתלמידים, במקום לפעמים פשוט לחיות ולהיות איתם, ובכך באמת לעזור להם. ניתן להתייחס לסיפור כביקורת על כך שלפעמים צריך “פשוט להיות”. כך התלמיד יוכל לאגור כוחות ולעזור לעצמו, אך שהמורה ילווה אותו, ויהיה איתו.

“מהו עולם אידאלי לדעתך?”​

כששאלתי אותו את שאלה זו הוא התקשה לענות. לבסוף ענה שעולם אידאלי הוא העולם שכל אדם ואדם בונה לעצמו. הוא מאמין שלא כדאי להסתכל על של אחרים או לשאול אותם מהו העולם האידאלי עבורם. אם חשוב לאדם שיהיה עבורו עולם אידאלי, הוא יכול פשוט לבנות אותו בכך שישאל את עצמו שאלות ויתחיל ליישם אותו. ברוך לא מאמין בעולם אידאלי, אבל מציין שאם הוא היה קיים הוא היה בהכרח שונה. הוא יכול לדמיין משהו טוב עבורו בכלליות. כאשר הזכרתי שלדעתי העולם האידאלי קיים במימד שאנחנו לא יכולים לתפוס, הוא אמר שמאמין בכך שקיים מימד רוחני, וציין שהשיחה שלנו לקוחה מהמימד זה.

“יש אנשים שאומרים שאנחנו, כמו מערכת ממוחשבת, פועלים בזכות מספר מצומצם של חוקים, שמרכיבים מערכת מאוד מורכבת. הם אומרים שאולי אין בכל אדם את המימד הרוחני בפני עצמו, אלא רק את החוקים הללו ולא יותר. מה אתה חושב על זה?​

ברוך ענה שייתכן שיש דברים מאוד פשוטים כמו אהבה, חמלה, אחווה, אולי אנחנו. הוא מספר שברגע במדיטציה בו הצליח לפרוץ את המחסום ולהגיע לשחרור, לפתע הכל הפך לפשוט ביותר. אולי הפשטות הזו היא הדבר הבסיסי שבונה את הרוחניות המורכבת. כששאלתי מהו שחרור, הוא הסביר שזה מעין שינוי מחשבתי בו כל הסביבה נהיית מובנת יותר. המשוחרר מצליח להתרכז בקלות יותר ורואה את העולם הפיזי וגם את העולם הפנימי שלו ואת המחשבות שלו באופן בהיר וצלול יותר. כל דבר בעולם מרגש יותר, אפילו כאב. בעת השחרור הוא חש סוג של ריקנות, שעם זאת מאוד ממלאת. הוא מציין שאין מנוחה יותר גדולה מהשחרור. ההרגשה מתוארת כאילו המוח התנקה, התבהר, הטהר והפך לצלול יותר. נוכחותה של הבהירות ממשיכה עד שהיא דועכת לאטה, וברגעים אלו יש לחזור ולתרגל שוב. המטרה בכל תרגול היא לנסות להגיע לתחושה העילאית הזאת של השחרור, אך לא תמיד מצליחים.

ברוך השלים גם עם הכישלונות הללו וטוען שחובה להיכשל לעתים בחיים. אדם שלא חווה משבר, עצב או הפסד, לא חווה חיים שלמים. כאמור, חוויה עצובה שברוך חווה היא מות הוריו. כאשר הם נפטרו הוא הבין שהוא הבא בתור. ההבנה הזאת מאוד חשובה בעיניו משום שלטענתו היא משנה את נקודת המבט על החיים, ובמקרה שלו שנתה את נקודת המבט שלו לחיובית כי החיים הפכו למהנים יותר. הוא הבין שהעולם הזה אינו לנצח ואינו מובן מאליו, שאנחנו זמניים פה ושיש לנצל זאת היטב.

“איך מתמודדים עם ההבנה שיום יבוא ונפסיק להתקיים?”

לדעתו נאבקים בהבנה הזאת ומכחישים אותה, עד שיום אחד משלימים עמה. ברוך חווה את השלבים הללו, שגרמו לו להגיע לתובנה מאוד מעמיקה ומיטיבה, שלצערו עוד לא הצליח להביא לידי מעשה. כלומר, ההבנה הזאת שאנשים הם זמניים, אמורה לגרום לשמור על האיזונים ועל הבריאות הגופנית והפסיכולוגית יותר, להפחית את הנטייה לכעס ולהטפה ועוד. ברוך מרגיש שעוד לא הגיע לתוצאות אלו אך שוב, לדעתו אדם חייב לחוות כישלונות. דברים לא תמיד באים בקלות, והנפילות מובילות בסופו של דבר להצלחה. אם כל המעשים עוברים בצורה חלקה ללא קושי, לדעתו של ברוך האדם כנראה לא מצוי בדרך הנכונה לו. ברוך לא יכול לקבוע שזוהי האמת, אך תאוריית הכישלונות וההצלחות נכונה עבורו. הוא ציין שהוא לא יכול להסביר זאת, ושלעתים התובנות שנכונות עבור כל אדם קשות לביטוי ולהבנה ע”י אנשים אחרים. אך יחד עם זאת הוא הצהיר שהשפה היא מתנה אדירה. למרות גדולתה, עדיין קיים עולם שלם שלא ניתן לדבר עליו. מילים הן אמצעי שיכול להפוך רעיון לקיים בעולם הזה, אך עדיין לא ניתן לבטא אותו בשלמותו, כפי שמופיע במדויק אצל ההוגה.

הוא הוסיף שיש כאלה שאומרים שהגיעו לרמות רוחניות גבוהות ומכנים את עצמם צדיקים, אך ברוך מאוד חשדן, והוא לא מאמין בזה. הוא שואף לכך שכל אחד מאיתנו ימצא את השביל של מהות חייו, ושיגלה שם את הדברים הנכונים עבורו. אני אמרתי שהשביל עבורי הוא של כנות עצמית, והוא הסכים והוסיף שאם אדם צועד בשביל הזה הוא גם יבין שהוא זייף ושיקר לעצמו בכל מיני מצבים בחייו, ועוד ממשיך. לאדם קשה מאוד להיות כנה עם עצמו. לפי דעתו העיקר הוא להצליח להצביע מתי שיקר ומתי היה כנה, ולנסות להיות כנה ככל שיוכל. ברוך שם לב שיכולתו להשפיע על אחרים בכל מיני הזדמנויות הייתה בעיקר בחמש שנים האחרונות. הוא לא יודע למה, אבל הוא בטוח שזה נובע מתרגול המדיטציה. אולי זה נובע מכך שהוא מצליח להבין מה עומד מאחורי מילים של אדם יותר מבעבר.

“האינטואיציה הזאת, היא דבר נרכש או מולד?”

ברוך ענה שאצלו האינטואיציה נוצרה והתפתחה עם תרגול מדיטציה. ייתכן שיש אחרים שהוא מכיר שאולי האינטואיציה עבורם מולדת. התרגול של המדיטציה גורם לאדם להיות יותר מודע לסביבתו, וכך להיות יותר מודע לאנשים אחרים ולהצליח להבין אותם טוב יותר. בנוסף, יש אנשים שאולי לא מודעים לכך שיש בהם את היכולת האינטואיטיבית הזאת. לדוגמה, ברוך מספר שבעבר למד במקום שבו מהשיעור הראשון הוא הרגיש שלא מיועד לו. בדיעבד הוא מבין שההרגשה הזאת הייתה די נסתרת, והוא נזכר בה רק לאחר שסיים את הלימודים והתחיל לעסוק במקצוע. לדעתו הדבר קיים אצל רוב האנשים – אנשים שפשוט לא מודעים לכוח שיש בהם. המדיטציות מנסות לנקות את הדרך לעבר משהו שתמיד היה מצוי בכל אדם, ושהוא לא ידע שקיים בו. יש אנשים שבמקום מדיטציה רצים, קוראים, מקשיבים למוזיקה, מציירים וכו’, ואלה פותחים אצלם גם את השער לפנימיות שלהם.

“מה אתה אוהב בתרבות יפן?”

הוא ענה: “איך תרבות שהיא אינה תרבות עתיקה, עמוקה או חכמה במיוחד, ידעה להקשיב וללמוד מתרבויות אחרות וליצור תרבות כל כך ייחודית ומקורית?”. למשל, היפנים אמצו את הספרות מסין – הם תרגמו ודקלמו אותה. בתרבות הסינית העתיקה אין סוגת רומן ורומן אהבה – הדבר שקסם לברוך הוא שהם יצרו את סוגות אלו ובנו קומה נוספת לתרבות שלהם. היפנים הוסיפו לתרבות הסינית נגיעה אישית, וזה מה שמדהים בעיניו. דבר נוסף שמרתק אותו הוא האסתטיקה. היפנים אוהבים יופי, הם הופכים כל דבר ליפה והם יודעים להסתכל על הכל בצורה מחמיאה.

“נתינת שם של תרבות על שם מקום מסוים מכלילה על האנשים מאותו המקום את התרבות. ברגע שיש תרבות מסוימת לאוכלוסיה מסוימת – איפה הפרטים שמביאים אתם תרבות שונה לגמרי?”

כל אחד מתחבר לדבר אחר בתרבות העממית, או בתרבויות אחרות. לדוגמה, ברוך אוהב את אומנות הבונסאי, אך לא מתחבר למאבק הסומו. כל אדם מתחבר לחלקים מתרבויות שונות, וזה מאפשר לא להיות שייך, אלא להיות יותר עצמאי בעל טעם ייחודי. “אם כך, למה לא מסתכלים על כל יצירה בפני עצמה, אלא מכלילים אותה כחלק מתרבות מסוימת?” ברוך הסביר שיש דימיון בין יצירות מסוימות, וניתן למצוא להן מכנה משותף, שיכול להיות המיקום, השפה, ההיסטוריה וכו’, ומכאן נובעת ההכללה. לדוגמה, הסופר מאיר שלו קשור קשר רגשי עמוק לעמק יזרעאל והוא כותב זאת בצורה שהקשר בינו לבין העמק יכול להדביק את הקורא ולהפוך את הקשר שלו עם העמק לכזה. יצירותיו נכללות בתרבות הישראלית בשל האהבה לחלקת האדמה הנמצאת בישראל. ברוך ציין שמדהים אותו לראות שיצירות שונות מתרבויות שונות יכולות לדבר לאנשים שונים ממקומות שונים. יש הרבה אנשים במערב לדוגמה שמתחברים לתרבות היפנית, שאותה ברוך כל כך אוהב. “למה אנשים נקשרים למקום מסוים?” ככל שאדם חווה יותר חוויות במקום מסוים בצורה עמוקה, אותנטית וחיובית יותר, כך נקשר יותר. אצל ברוך לדוגמה, העיר בו נולד היא מקום אליו נקשר. הוא לא יודע להסביר למה, זהו פשוט מקום שבו הוא אוהב להיות, והוא עושה לו טוב.

כחלק מהמסורת, בסיום הריאיון הצטלמנו ליד עץ הבונסאי:

הריאיון נקטע בשל מחויבות קודמת, ברוך נאלץ למהר להשגיח על כיתה במבחן. אני נותרתי ישובה בכיסא עוד דקות רבות, משחזרת את רגעי השיחה ואת הנאמר שוב ושוב בראשי, נרגשת מהכתיבה ומפרסום הריאיון. היו הרבה חלקים בריאיון זה שהזדהיתי עמם בשל אמונתי האישית, דבר שגרם לי להרגיש שאני לא לבד. שמחתי להכיר יותר לעומק את המורה להיסטוריה שלימד אותי בעבר, ובדיעבד הבנתי שהשקפותיו באו לידי ביטוי בכל מיני דברים שאמר במהלך השיעורים שלמדתי אצלו.

מקווה שנהניתם, ושאתם מצפים יחד איתי לריאיון הבא.

יובל.

©
כל הזכויות שמורות ליובל שפר.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר באתר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מיובל שפר.
תמונה ראשית בדף זה: טל שפר-להב

One thought on “העולם של ברוך”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *