תאוריית העולמות ב’

לפני שאציג מהו לדעתי העולם השלישי, אפתח בתזכורת קצרה על “עולמות – חלק א'”.

בחודש שעבר חשפתי את הפער שהרגשתי במסע לפולין, שקיים בין הרגש שחשתי לבין ההיגיון שבו הייתי בטוחה. כלומר, בין המשמעות לבין חסרונה. לאחר מכן, בחרתי לתאר את קיום המשמעות, ואת איך היא באה לידי ביטוי. הצגתי בפניכם את אושר, ואת חייו ה”מושלמים”, שאליהם רובנו שואפים להגיע. לאחר מכן ניסיתי לשכנע אתכם שלכל פעולה שעשה – קיימת משמעות, ושמעבר לה קיימת משמעות בסיסית לכל פעולה. משמעות זו היא משמעות החיים – הרצון שלנו “להיות מאושרים”, לצבור כמה שיותר רגעי אושר, להרגיש “טוב” בהווה. הבנו שהרצון שלנו להשיג “רגעי אושר” נובע מהביולוגיה – מהחומר שמרכיב אותנו – שיוצר רגשות, רצונות ואת מי שאנחנו. ואז, התחלתי לתאר את התאוריה – הצגתי בפניכם את עולם המשחק:

  • המציאות בה אנו חיים.
  • עולם עם זמן – מכאן קיימת משמעות בשני מובנים: השלכה (חיובית, שלילית או ניטרלית) ומשמעות חיים.
  • מציאות בה אנחנו לא צבר חומר, אלא יצור, אדם! עם חושים, ועם רגשות…
  • מציאות בה מתקיים משחק תפקידים אחד גדול פרי ידינו.

​את הרצונות המובילים לאושר חילקנו לשניים: רצונות שמתבססים על השונות שקיימת בין פרטים בחברה, ורצונות שנובעים מערכי החברה.

לאחר מכן הצגתי את מצב הביניים – העולם הבסיסי החומרי, ע”י משחק החיים של קונווי. הסברתי את המושג רמת הבנה, שהיא הרמה בה אנחנו תופסים מציאות מסוימת. העולם הבסיסי החומרי הוא:

  • מצב ביניים, מאחר וייתכן שיש רמות הבנה גבוהות ממנו.
  • העולם הבסיסי ביותר שאותו הצלחנו לקלוט ע”י החושים שלנו ולהוכיח את קיומו ע”י אמצעים שקיימים בעולם המשחק.
  • עולם בו חומר בצורתו הבסיסית אותו אנו מסוגלים להבין – אטומים…
  • קיים זמן בעולם זה, ולכן קיימת משמעות במובן של השלכה, וההשלכה תהיה ניטרלית.
  • עולם בו אין חושים וישויות.

לאחר שהוכחתי לעצמי שקיימת משמעות, ומאחר שהייתי בטוחה שגם לא קיימת משמעות – שאלתי את עצמי: באיזה עולם לא קיימת משמעות?

וכעת, נתקדם ל”חלק ב'”.

תחילה, עולם זה, בו אין משמעות, היה מאוד מופשט במוחי, אבל ידעתי שהוא מתקיים בצורה מסוימת. גם אם הוא קיים בצורה מטאפורית – מבחינה פילוסופית זוהי גם דרך קיום. לפי דעתי, לא ניתן לתאר את העולם הזה במדויק משום שאנחנו מצויים בעולם המשחק ולא יכולים לדעת מה בדיוק “יש שם”. לכן אשתמש במטאפורות ובמילים הקרובות ביותר שאוכל למצוא על מנת לתאר את העולם הזה במידה והייתי שם.

בכל מקרה, אני לא יודעת באיזו צורה עולם זה מתקיים, אך אני יודעת שהוא מתקיים, ואפילו בטוחה בכך. במסע לפולין הרגשתי שהעולם המדובר הוא עולם ללא משמעות, כלומר עולם ללא השלכות והתפתחויות, ומכאן עולם ללא זמן – עולם נצחי. מאחר וזה עולם ללא זמן ועולם בו קיימים דברים – הבנתי שזהו עולם בו קיים הכל. דמיינתי זאת ע”י מידע שמרחף בריק. ערכים, מושגים מופשטים (כמו אהבה)… לדוגמה, זהו עולם בו אם איבדתי את המפתחות בעולם המשחק, מצויה התשובה להיכן הם. אך התשובה “מוחבאת” בתוך ים אפשרויות להיכן המפתחות שלי.

מאוחר יותר, לאחר המסע לפולין, חשבתי על התאוריה וניסיתי להבין יותר את תחושת הבטן הזאת, ולנסות להפוך אותה לרצף גלגולי מחשבה. רציתי לנסות להפוך את תחושת הבטן להגיונית, ולפתח אותה לכדי תאוריה מוצקה. “עולם בו קיים הכל” הדהד בראשי, ולאחר שהתעמקתי במשפט זה הבנתי את ההיגיון, והחלטתי לכנות את העולם כ”העולם האמתי”. זה עולם בו מצויים בצורה מסוימת כל “חומרי הגלם” לרעיונות, לפני הפיכתם לרעיונות, כלומר לפני שבאים לידי ביטוי בעולם המשחק. הבנתי שמתרחש תהליך מסוים, שיתכן שלעולם לא נוכל להבין מה הוא בדיוק, שלוקח מידע מסוים מהעולם האמתי, ובשילוב עם זמן יוצר שרשרת “החלטות”. מוכר לכם? שרשרת זו היא עולם המשחק. כדי להסביר זאת טוב יותר, אתן דוגמה. בעולם המשחק הנוכחי קיימת המילה “חתול”, מילה בעלת ארבע אותיות. לאות נקרא “תבנית”. בעולם האמתי, “ירחפו בריק” כל תבניות הארבע אותיות שיכולות להיווצר. כלומר יתקיימו לאותו המקרה 22 (=מספר האותיות שבשפה העברית) בחזקת 4 (=מספר האותיות) אפשרויות, כלומר, 234,256 אפשרויות (נתעלם מחמש האותיות הסופיות מטעמי נוחות), שאחת מהן היא המילה חתול. דוגמות לאפשרויות שאינן המילה “חתול” הן: קוצס, מודי, פסרל… “אלוהים עשה הוקוס פוקוס”, וגרם לכך שהאפשרות שתבחר באקראי תהיה המילה “חתול”, וכך נוצר “רעיון”, כלומר אפשרות יחידה מתוך ים אפשרויות שקיימות בעולם האמתי, שבאה לידי ביטוי בעולם המשחק. הרגעים בהם בחר את האפשרות ואילך, מצויים כבר בעולם המשחק. החידה בעיניי היא מהו ה”אלוהים” הזה, מהו התהליך ששיגר אפשרות מהעולם האמתי לעולם המשחק?

מכאן מתעוררת שאלה – האם “אלוהים” מוציא לפועל מספר אפשרויות מהעולם האמתי, ולא רק אפשרות אחת? וקושי שמתעורר משאלה זו היא איך יכול להיות שיש זמן – כשאין? איך “אלוהים” יכול לבצע פעולה בעולם שבו אין זמן? ומכאן, האם “אלוהים” באמת מבצע פעולה בעולם האמתי? או שקיים עולם נוסף אחר? ואפילו אשאל, מה אם התפיסה שאין בעולם האמתי זמן – שגויה? מה אם התנהלות העולם האמתי אינה מוחלטת בעולם המשחק? מה אם בחלק מהזמן יש זמן, ובחלקו אין? מבינים את הסתירה שבמשפט זה?

נניח ו”אלוהים” מוציא לפועל מספר אפשרויות מהעולם האמתי, שאלה נוספת היא האם ההחלטות של “אלוהים” הן החלטות שיוצרות/משפיעות על עולם משחק אחד שיצר, או שמשפיעות/יוצרות אינסוף עולמות משחק שונים – עולמות מקבילים? ועוד שאלה היא האם נחוצות מספר החלטות ביחד על מנת שיווצר רצף מתמשך? או שניתן להסתפק ב”חוק”/מצב התחלתי אחד שבזכותו בלבד עולם המשחק מתקיים וממשיך להתקיים לנצח? כלומר, אם נחזור לדוגמת המילה “חתול”, האם באמת “אלוהים” בחר את אפשרות זו (האם כל החלטה בעולם משחק אחד הוא “בוחר”)?, או האם המילה נבחרה לאחר אינטראקציה עם ההחלטה שקדמה לה, כחלק מגלגול עולם המשחק?

בעולם האמתי מצויות כל האפשרויות לכל הרעיונות, כאשר כל אפשרות היא “אידאלית”, מושלמת ומוחלטת. ולכן הסקתי, שבעולם האמתי קיימים העולמות האידאליים שאליהם אנחנו שואפים. בעולם זה מצויות כל ההגדרות הקיימות. חשוב לציין שהגדרת ה”הגדרה” היא תיאור מושלם של דבר, כלומר, תיאור אידאלי. בהקשר זה, אשלב את אפלטון, שלפני מספר שבועות הבנתי שהעולם שגיליתי דומה לעולם שהוא גילה (דבר שמאוד החמיא לי). את העולמות הללו גילינו באמצעות “טריגרים” קצת שונים, אך אלו הובילו למסקנה מאוד דומה. בשורה התחתונה, ה”טריגר” שהיה משותף לנו הוא הרצון לצאת נגד חלק מהניהיליזם של הסופיסטים, שמשמעותה שלילת הכל. גישת הסופיסטים בהקשר זה היא הכחשת כל מציאות, הכחשת כל משמעות בעולם שאנו חיים בו (ומכאן “מעודדת” התאבדות), שלילת ערכי מוסר מקובלים ושכל דבר שאנו יודעים על עולם זה הוא חסר וודאות משום שאנו תמיד מתבססים על הנחה.

בדומה לאפלטון, גם אני טוענת שקיים עולם בו יש משמעות (עולם המשחק, שהוא עולם החושים של אפלטון), ושקיים עולם נצחי ולא משתנה של ערכים אידאלים, שבו ערכים מושלמים שנכונים תמיד (העולם האמתי, שהוא עולם האידאות של אפלטון). לפי התאוריה של אפלטון, עולם האידיאות הוא עולם ממשי, שלם וטוב ולכל אובייקט ולכל תכונה בעולם החומרי/משחק יש מקביל אליו בעולם האידיאות. אין הכרח שכל האידיאות יתממשו בעולם החומרי אך כל דבר בעולם החומרי הוא נגזרת של אידיאות מושלמות. זהו ניסוח אחר ומושלם למה שאליו אני מתכוונת. בעולם האמתי קיימות כל האפשרויות המושלמות בעולם, אך רק חלקן באות לידי ביטוי בעולם המשחק.


דוגמה להמחשת עולם האידאות של אפלטון, לפי הספר “עולמה של סופי” (ספר מומלץ, שחובר על ידי יוסטיין גורדר), היא שקיים מפעל לייצור עוגיות בצורת אנשים. את העוגיות עובדי המפעל מייצרים ע”י תבנית קבועה של עוגיות, אך כל עוגייה שונה קצת משכנותיה. לאחת נשברה יד, לשנייה אין אף וכו’… האידאה היא תבנית העוגיות, שהיא קיימת בעולם האידאות, בעולם האמתי. אך העוגיות עצמן קיימות בעולם המשחק.

העוגיות החומריות שואפות לייצג את התבנית האידאלית (עובדי המפעל רוצים שהעוגיות יצאו בעלות צורה מושלמת). אבל בגלל ההגבלה החומרית, זה לא מתאפשר. גורם חיצוני, שהוא עובדי המפעל, יצר את האינטראקציה בין תבנית העוגייה לבין הבצק, ויצר את העוגייה, ולכן הוא מייצג את ה”אלוהים”, בעולם שלנו.

בנוסף, אפלטון טוען שאל עולם האידאות לא ניתן להגיע ע”י חומר, אלא רק על ידי השכל שלנו – ע”י מחשבה פילוסופית. נוסף לזה מתעוררת אצלי המחשבה שאנחנו הם אלה שהוגים רעיונות ושמביאים אותם לידי ביטוי בעולם המשחק שלנו. בשילוב שתי טענות אלו אעלה רעיון בהקשר למושג “אלוהים”. אולי התהליך הזה שמקשר בין העולם האמתי לבין עולם המשחק תוך התקיימות עולם המשחק – הוא המחשבה שלנו? כלומר, אולי אנחנו ה”אלוהים” של עצמנו? מכאן, אענה על השאלה שנשאלה כמה פסקאות קודם – המחשבה והשכל שלנו הם התהליכים שמגלגלים את עולם המשחק. אך עדיין, מה מגלגל את העולם החומרי? מה מעביר אפשרות מהעולם האמתי לעולם המשחק/החומרי? המחשבה שלנו? אבל אנחנו לא קיימים בלי עולם משחק… או שכן קיימים? אולי זאת הכוונה ברוחניות? אולי אלה הן הנשמות שמדברים עליהן? או שקיים “אלוהים” אחר בלי קשר אלינו ולתודעה ולמחשבות שלנו? אולי המחשבות והתודעה הן חלק קטן מהאלוהים הגדול? אולי לזה הכוונה ב”וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת- הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ”? (בראשית, פרק א, פסוק כז). אולי התנ”ך היא מטאפורה פשוטה למה שבאמת מתקיים? אולי התנ”ך הוא בעצם ספר פילוסופי גאוני אחד גדול?

בהקשר זה, זוכרים שמוקדם יותר הזכרתי את המושג “עולמות מקבילים”? יקומים מקבילים היא גישה פיזיקלית שאותה תורת מכניקת הקוונטים, תורת היחסות הכללית ותורת המיתרים, מנסות להוכיח מדעית. שימו לב עד כמה רחוק חשיבה פילוסופית בלבד מסוגלת להגיע… אולי באמת התשובות הן בשכל שלנו, ולא במדע?
 

כעת אשלב בין מושג “רמות ההבנה” אותן הגדרנו בחלק א’ של המאמר לבין התובנות שכתובות בחלק ב’ (לעולם האמתי). רמת הבנה היא הרמה בה “דבר” נתפס. ההבדל בין רמת הבנה אחת לאחרת היא יחס התפיסה. לפי דעתי, רמת ההבנה הגבוהה ביותר (אם מספר רמות ההבנה סופי), היא העולם האמתי. ה”אלוהים” ש”יצר” את החוקיות גם של העולם האמתי, לפי דעתי, מעבר להבנתנו ולכן לא אכליל אותו ברמות הבנה. ככל שיורדים ברמה כך מתקרבים לעולמנו – לדבר שאותו אנו מסוגלים ממש לחוש ולהוכיח.


בחזרה לדוגמת משחק החיים, שנכתבה בחלק א’ של המאמר, העולם האמתי הוא ה”חלל” שמכיל את כל האפשרויות שהיו יכולות להיווצר בעולם המשחק. כלומר, כל הווריאציות של תאים דולקים ונכבים, השפעתם על הסובבים להם, הצורות, החוקים (הערכים של משחק החיים) וכו’… העולם האמתי לאו דווקא מכיל אותם בצורה פיזית. אלא, הם “מתקיימים” בו בדרך כזו או אחרת. ה”אלוהים” של משחק החיים הוא התהליך שיצר את ארבעת החוקים שצוינו ושמוציא אותם לפועל. חוקים שבאמצעותם חלק מאפשרויות שמצויות בעולם האמתי של משחק החיים, באות לידי ביטוי בעולם המשחק של משחק החיים של קונווי.


העולם הבסיסי הוא העולם שמרכיב את עולם המשחק, והוא מכיל את היחידות הבסיסיות, התאים הדולקים והכבים), האיטראקציות ביניהם, והחלל שבתוכו המערכת פועלת. הם מצויים ברמת הבנה גבוהה באופן יחסי.


עולם המשחק, הוא העולם ב”זום אווט”, זהו העולם שמכיל יחידות גדולות שמתפקדות בפני עצמן, כאשר מרכיבה אותם כמות גדולה של יחידות בסיסיות. עולם המשחק מורכב מהעולם הבסיסי, כאשר אותם החוקים פועלים ברמות הבנה שונות. 


בשורה התחתונה, לפי דעתי, הקשר בין העולמות הוא ש”אלוהים עושה הוקוס פוקוס” ומביא לידי ביטוי אפשרות/רעיון מהעולם האמתי. כך נוצר זמן וחלקיקים התחלתיים, ומכאן נברא העולם הבסיסי (נקודת התחלת העולם החומרי). מנקודה זו והלאה, העולם יתפתח בזכות החוקים הבסיסיים (לדעתי) ועם הזמן יווצר עולם המשחק.

חשוב לי לציין שבהגדרה, עולם המשחק הוא עולם מסובך ואילו העולם האמתי הוא עולם מוחלט. משום שאנו מצויים בעולם המשחק ומצויים על רמת ההבנה המכילה אותו, אנו מרגישים כי עולם המשחק הוא העולם הפשוט ואילו העולם האמתי הוא העולם המופשט, אך לפי דעתי זוהי שגיאה. בהגדרה, העולם האמתי הוא מן הסתם – אמתי, עם ערכים שכאמור הם מוחלטים ו”נכונים” תמיד, משום שכך הם מצויים בו. אולם לנו, מתוך עולם המשחק, קשה להבין את חוקי העולם האמתי, ולכן הם נתפסים בעינינו כמופשטים ומסובכים.

כעת, ברצוני להסביר לכם מאין נובעים השמות באמצעותם כיניתי את העולמות. את עולם המשחק כיניתי כך משום שהגדרת “משחק” על פי ויקיפדיה: “משחק הוא פעילות המנותקת מצרכי הקיום המידיים וגורמת להנאה”. זוהי מילה המתארת בצורה מטאפורית יפה את העולם בו אנו חיים. במקום שחלקיקים יתקיימו ושתהיה להם משמעות שטחית במובן של השלכה – הם “יצרו” מערכת המסוגלת לחוש, ושמטרתה העיקרית היא לחוש הנאה. עולמנו הוא כאילו משחק של חלקיקים דוממים. 


את העולם האמתי כיניתי כך משום שלדעתי, העולם האמתי מכיל אמת מוחלטת, עובדות שתמיד נכונות, משום שלא קיימת שום הנחה שעומדת בבסיסם. בבסיס קיימת עובדה, חוקים מוחלטים, ומכאן הכל אמת. בעולם המשחק, לעומת זאת, הדבר היחיד שיהיה אמת היא במידה ונאמרת טאוטולוגיה. לפי ויקיפדיה, טאוטולוגיה היא פסוק שתמיד דובר אמת (תמיד נכון) ללא תלות בערכי האמת של תת פסוקיו. לדוגמה, המשפט “או שכל הבתים לבנים או שיש לפחות בית אחד שאינו לבן” הוא טאוטולוגיה לוגית, שכן הוא אמיתי תמיד, בלי תלות בצבע הבתים.

עובדה נחמדה היא שלודוויג ויטגנשטיין, בספרו “מאמר לוגי פילוסופי”, מציג את המשפטים המתארים טאוטולוגיות וסתירות כמשפטים “ללא-מובן”, המייצגות את גבול הטענות שעל אודותיהן, לדעתו, ניתן לדבר. מעבר להן, נמצאות הטענות “חסרות המובן” (שלא ניתן להצמיד להן ערך אמת או שקר כלל, מאחר שאינן מייצגות תמונה לוגית בעולמנו) שעל אודותיהן, לפי לודוויג ויטגנשטיין, עדיף לשתוק. מצחיק להבין שבדיוק על נושאים אלה, אנחנו מדברים כעת. הערכים שעליהם עדיף לשתוק הם הערכים המצויים בעולם האמתי. אלו הם הערכים המוחלטים שבגלל קיומינו בעולם המשחק, לא נוכל לתפוס אותם לעולם (לדעתי). תהייה מעניינת: אולי זוהי הסיבה שאנשים דתיים טוענים שאי אפשר להבין את השיקולים של “אלוהים” ולכן הם מקבלים כל דבר, ואפילו את האסון הגדול ביותר, כמובן מאליו: “אלוהים נתן, אלוהים לקח, יהי של אלוהים מבורך”.

אם כך, אז מדוע לחשוב ולהעמיק בדבר שלא נוכל לתפוס אותו? מדוע לא להיות כמו לודוויג ויטגנשטיין?

אני סוברת שטבוע ברוב האנשים הרצון לחיים “משמעותיים”, כלומר, לחיים שמרגישים שיש להם ערך. לדעתי, הרבה מתמודדים עם ההרגשה שאין משמעות, או שמחפשים אחר המשמעות שלהם, ולעתים גם עד גיל מבוגר לא מוצאים אותה. לפי הגישה שלי, כל עוד יש הווה – קיימת משמעות. בסופו של דבר לא קיימת משמעות, אבל חוסר המשמעות לא רלוונטי כל עוד קיימת משמעות.


בעיניי רגע משמעותי הוא רגע אושר, רגע בו קיים סיפוק, שמחה, צחוק, הנאה. בשביל מה אנחנו חיים אם לא בשביל הרגעים הקטנים? הרי להכל אין באמת משמעות, אז מה זה משנה אם נשקיע ברגשות שלנו – במה שעושה לנו “טוב” באופן וודאי? מה משמעותי יותר מהרגשות שלנו בהווה? מכאן, אם אתם מסכימים איתי שהמשמעות הבסיסית של כולנו היא הרגשות, ומשום שקיימת אצלנו אמפתיה כחלק מזה שאנחנו יצורים חברותיים – למה שלא נעזור אחד לשני להשיג את המטרה? לא כבן אדם לבן אדם, אלא כיצור ליצור (כן, גם חיות – הן גם מרגישות! בעיניי אנחנו לא שווים יותר מהן כי גם לנו בסופו של דבר אין משמעות).


בעזרת התאוריה שלי תוכלו לבחור בכל צומת דרכים שניצבת בפניכם בחיים לאיזה עולם נוח לכם להשתייך באותו הרגע. לעולם המשחק או לעולם האמתי? האם עדיף ברגע מסוים לחשוב שכולנו כל כך קטנים ולא חשובים ולכן מה זה משנה אם נפשל בהופעה, לדוגמה? ובכך להתעודד ולדחוף את עצמינו להיות אמיצים וחסרי פחד? ואולי ברגע אחר עדיף לחשוב שלהכל יש משמעות ושכל אדם הוא עולם ומלואו ומכאן להקים פרויקט למען השגת רגעי אושר?
בעזרת התאוריה הזאת ניתן לנסות לגעת בלבם של אנשים אבדניים, לעודד אותם, להעניק להם תקווה ולנסות להוציא אותם מתהום חוסר המשמעות בה הם שרויים ומהניהיליזם בו הם שקועים. להגיד להם שהעובדה שהם לא חשים רגעי אושר בהווה, ושאין בחייהם ערך עכשיו, לא מחייב שלא יהיה להם בעתיד. 


בעזרת התאוריה הזו ניתן לעודד אנשים לכנות עצמית, שהיא לדעתי מרכיב הכרחי לקיומם של רגעי אושר. בנוסף לכך, ניתן לעודד את ערך העזרה לזולת. להכיר בכך שהמטרה של כולנו היא משותפת, כולנו רוצים “להיות מאושרים”, ולכן אין סיבה שלא נשתף פעולה.

כעת אני כחודשיים לאחר ביקור שני בפולין (ורשה), בזכות אמי, כותבת את המאמר הזה ומשיגה סגירת מעגל בשביל עצמי. המסע שפתח דלת למחשבות מסעירות ומבלבלות מסתכם בבהירות, בביטחון ובפרויקט מקסים. תודה לאדם שהבין אותי מהרגע הראשון ושעזר לי לפתח את המחשבות המסובכות הללו לכדי מאמר שמתאר בדיוק מה אני, וגם מה הוא, חושבים, ומודה ל”אלוהים” הזה, לתהליך הזה, שנתן לי אפשרות לבוא לידי ביטוי מאפשרות בעולם האמתי לרעיון בעולם המשחק, ובכך לקבל את החיים המדהימים האלה, ומלא רגעי אושר.

יובל.

©
כל הזכויות שמורות ליובל שפר.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר באתר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מיובל שפר.
תמונה ראשית בדף זה: טל שפר-להב

One thought on “תאוריית העולמות ב’”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *