גיליון של מחשבות

כך נראה ניסיונה של נפש צעירה להיות אמנית משל עצמה.  

חדרה המסודר עמום באור צהוב של השראה כהרגלו, וסוף כל סוף, לאחר סיום תקופת מסגרת תובענית, ולאחר מספר שבועות של פנאי וצבירת כוחות מחודשים – היא מוכנה ואף נואשת לכתוב שוב. היא מתיישבת על מיטתה בנקודה הקבועה. גבה המתעקל מכאיב לה אך היא מעדיפה לדבוק בהרגלה, שכן יש מחיר לקטע כתיבה מספק. קטע שכזה יגרום לה להבין שתקופת הכתיבה שלה לא תמה, וייתן לה סוף סוף נחת. 

היא יושבת ובוהה במסך דקות ארוכות, גיליון הכתיבה במחשב הנייד שלה ריק, ממתין לבואה של פתיחה מוצלחת שתגרום לה לפצוח בפרץ שיגעון לא פוסק ומתגלגל שייצור אמנות בעצמו, מבלי שיהיה לה כל כך קשה – פרץ שלעולם לא קרה. היא גאה בעצמה בכך שהבינה שכתיבה תשחק בחייה כתחביב ולא כמקצוע, כתוצר של השראה מהקריירה וכביטוי לקריירה ולא כעצם הקריירה, שכן היא הבינה שהיא נהנית לשאוב השראה ממקור מסוים, ולא ליצור השראה מהדימיון בלבד. 

היא יושבת וחושבת מה לכתוב, וככל שמנסה לנבור עמוק יותר בשרעפי ליבה, כך היא מוצאת את עצמה יותר אובדת עצות.

הרעיונות הראשונים שצצים בראשה מבטאים את הרצון שלה לשתף את שעבר עליה כל תקופה זו. תקופה גדושה בשינויים קטנטנים רבים שהתחברו והתגבשו לכדי אחד גדול ומשנה חיים. חוויות שלימדו אותה להכיל את סובביה במלואם, ולגלות כלפיהם חמלה. היא הופתעה לגלות כמה חמלה יש בה, כלפי כל אדם, גם אם פגע ורמס והותיר אותה מפוחדת לתקופה. ויתרה מכך, היא הופתעה לגלות כמה כוחות יש בה על מנת לבטא כלפיהם את החמלה הזו, לקבל את התנהגותם הצרה ולהכיל אותה תוך כדי שמירת כבודה במקומו. היא הוכיחה לעצמה שאימצה את דרך החיים לפיה גם אם אותם האנשים יפרשו את מעשיה המכילים ככניעה להם, היא לא תתן לדעותיהם להשפיע עליה ולגרום לה לרצות להוכיח להם אחרת. היא תדע שהכלתם היא התגלמות הענווה ושהעיקר שהיא עצמה תאמין בצדקת דרכה, תכיר בערכה האמתי ותהיה נאמנה לעצמה, גם אם סובביה מזלזלים בה. היא למדה שזהו ניצחונה האמתי, וזוהי גדולתה. לעומת זאת, היא למדה להבדיל בין מערכות יחסים שיש לשמר גם אם הן מורכבות, לבין מערכות יחסים רעילות, שמהן צריך פשוט להתרחק, והיא למדה שלכל מטבע יש שני צדדים.
חוויות שלימדו אותה שכמה שחשבה שאין בה כוחות, היו בה בדיוק כמה שהייתה צריכה. חוויות שלימדו אותה להיות תלויה בעצמה, ולא לפחד להרגיש רע. כי על הסבל הנוראי שעברה, על שיא הקושי, היא התגברה כמו גדולה. חוויות שגרמו לה להתמודד עם מחשבותיה האפלות ביותר, ושאפשרו לה לראשונה בחייה לנשום לרווחה, לשמוח בחלקה ולאהוב את עצמה.
בנוסף, היא מרגישה צורך לכעוס ולהתעצבן על מספר אנשים בחייה שציינו בפניה שהיא התבגרה לאחרונה. היא רואה באמירה זו מין התנשאות, שכן הם לא ידעו על הקשיים שהתמודדה עמם, על המחשבות הרבות והחרדה הבלתי פוסקת שהעסיקו אותה על בסיס יום יומי שפגעו בתפקודה. והם מעולם לא טרחו לשאול לשלומה. והם לא ידעו על הכעסים ועל האכזבה מהם וממספר אנשים הקרובים לה, והם הרשו לעצמם לבקר אותה, מבלי שחשבו האם להם היה יד בדבר.
וכל מה שביכולתה לעשות הוא לתאר את השפעת השינוי שחל עליה, אך לא לספר מה גרם לו ומה שקרה, שכן הוא מערב חשיפת סיפורי חיים שמוטב שיישארו במקומם, ואנשים שבסופו של דבר יגערו בה. כמה אבסורד שהיא מפחדת יותר לחשוף אחרים מאשר את עצמה.   

ואם לא על חוויותה, אזי על ההחלטות הפנימיות שלה, על חלומותיה וחייה העתידיים כפי שמתכננת אותם כעת. על תחושת החופש ועל תחושת ההקלה שמציפים אותה בימים אלו, כתוצאה מהתפוגגות המועקה שליוותה אותה שנים רבות. בימים אלה היא מפנימה ומבינה שמעכשיו – היא לעצמה. בעוד שרבים האנשים אשר מפחדים מחופש זה, היא חיכתה לו כל חייה, וכל כך חבל לה שהבינה רק עכשיו שאחת מסיבות הקושי הרב שחוותה בילדותה – מקורה בזה, בחוסר התאמה למוסכמות החברה. היא מיוחדת במינה, ועתידה צופן לה הצלחה רבה, כפי שעמלה כל כך קשה להגדיר. לצערה היא מתחילה להנות באמת מחייה רק עכשיו אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. והיא כל כך גאה בעצמה, בהחלטותיה ובדרך שעברה. והיא לא מתחרטת על דבר. 

אך כתיבה על עולמה הפנימי ועל תכנון עתידה כנראה ולא יעוררו שום עניין, כל עוד אין בהם אלמנט יוצא דופן מסוים. ולכן אם לא על כך, היא תנסה לכתוב קטעים מושכים וקצרים, על נושאים מדוברים מעוררי עניין, כלומר, על דברי חנופה לקהל הרחב – תוכן שהספיקה לראות בכל כך הרבה בלוגים בעבר. קריאות מצוקה, סקס, רכילויות… ה”אהובים” עליה אלו הם הקטעים הנדושים, הגדושים ב”פוזה” ונטולי המקוריות. וזאת ייתכן ותעשה, שכן החשיפה חשובה לה כל כך. היא חפצה לחברה. לצערה, אלא אם כן בידה מסר מקורי ויוצא מגדרו, כמעט ולא תוכל להשיג זאת על ידי הימנעות מנושאים נדושים אלה.
אך לאחר כמה שניות היא מבינה שזהו לא מה שהיא חפצה בו באמת. היא מעוניינת בחברה עמוקה, בחברה מאתגרת. היא חפצה שחברה זו תראה אותה, שתכיר מי היא באמת, שתדבר איתה על כך, שתהיה רגישה ואכפתית כלפיה, וזאת היא לא תשיג על ידי קטעים קצרים ונדושים. היא מבינה שהיא לא באמת כמהה לחשיפה בפני כולם, אלא לחשיפה בפני קבוצה איכותית זו. והרצון בחשיפה מקורו ברצון לקבל השראה, להתפתח, לעורר השראה, לדון בכתוב, ואכן, ברצון לחברות טובה ואמתית. וזאת היא תשיג רק על ידי התמדה בחשיפת תכנים איכותיים ואותנטיים, חיפוש אחר האנשים הבודדים הללו ויצירת קהילה שכזו אט אט. 

וכעת, לאחר חשיבה מעייפת ומתסכלת זו, גליונה עוד נותר ריק. היא מכבה את מסך המחשב, מניחה אותו לצדה ונשכבת במיטה.

היא מבינה שמה שנותר לה הוא לכתוב משלים על מצולות לבה. 

לעדכוני פוסטים חדשים מלאי תוכן ומעוררי מחשבה למייל, הרשמו כמנויים (בעמוד הראשי)! 
על מנת להגיב ולצפות בתגובות, גלגלו מטה.
מקווה שנהנתם!

יובל שפר,
יוצרת תוכן ומנהלת האתר.

©
כל הזכויות שמורות ליובל שפר.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר באתר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מיובל שפר.
תמונה ראשית בדף זה: רונית בר-אשר.

כל תוכן האתר נכתב מנקודת מבטי האישית ואין לו כל ביסוס אלא אם כן צוין אחרת.

כל תוכן האתר פונה לנשים ולגברים כאחד. 

6 תגובות בנושא “גיליון של מחשבות”

  1. חשיפה מדהימה,כמו שאת יכולה ,אוהבת את יכולת הביטוי שלך,את העומק את המילים,, ההבנה והיכולת לצעוד קדימה פשוט מדהים אוהבת אותך מאוד תמיד איתך,

להגיב על צופיה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *