מילים כמגבילות

אלמונית היא אמא לחמישה ילדים ורעיה מקסימה שחיה באושר ועושר עד היממה האחרונה. ביום ראשון, אהבת חייה ואבי ילדיה נפטר על המדרכה, לאחר שעבר אירוע מוחי ללא התראה מקדימה. לאחר מכן, קבלה טלפון מהמשטרה בעבודה, בו סופרה לה הידיעה המחרידה, אך באותו הרגע חשבה ש”אין סיכוי שזה קרה”. מאז, האלמונית שוכבת במיטתה. כשחברותיה שמעו על מה שקרה, הן באו לבקר, ושאלו אותה לשלומה. האלמונית אמרה: “לא ניתן לתאר במילים את מה שאני מרגישה”.

אני סבורה שלא אחת השתמשנו במשפט “לא ניתן לתאר במילים…”. בדרך כלל אנחנו משתמשים בו כדי לתאר דבר שהפתיע אותנו ושגרם לנו לחוש רגשות בצורה יוצאת דופן, רגשות ומחשבות שלא ניתן להצליח לבטא ולהעביר אותם “במלואם” למאזין, כפי שמופיעים בדיוק בראשנו ולשתף אותו בעולמנו.

היכולת שלנו לדבר ולכתוב מצד אחד השיגה רבות וגרמה לנו, בניגוד לשאר היצורים, להגיע למקום שבו אנו נמצאים היום. מגוון המילים שקיימות, התחביר שבאמצעותו ניתן לקשר בין מילה למילה ולהביע רעיון, הטון בו אנו יכולים להגות את המשפט, הבעות הפנים שבאמצעותן אנו משלימים את כוונת המשפט ויוצרים קישור לרגש – הם חלק מהגורמים שהופכים אותנו ליצורים השולטים בטבע.

מצד שני, שפה היא אמצעי מאוד מגביל, שלמרות עליונותה וההישג האדיר שניתן לנו בעקבותיה, לא מצליחה לנפץ את המחסום שקיים בין אדם לאדם. המחסום הזה מונע מכל אדם להבין מהי כוונתו האמתית והמלאה של הדובר העומד מולו. כך נוצר מצב בו אדם תמיד יהיה לבדו. גם חברו הטוב ביותר לא יוכל באמת להבין אותו, ולהפיג את בדידותו.

השפה היא אמנם תקשורת שבאמצעותה מיישבים סכסוכים, אך לאו דווקא גורמת לצדדים שבסכסוך להבין באמת מהי עמדתו של כל צד ומדוע העמדה כל כך חשובה עבורו. אם כן הייתה ביכולתה לגרום זאת, הדרך לשלום עולמי לא הייתה רחוקה כל כך לפי דעתי, בהנחה ורב האנשים היו אכפתיים לרגשותיו של אחר, והיו מאפשרים למה שמרגיש וחווה הצד השני לחלחל לתוך עצמם. הדבר שניתן לעשות, הוא לנסות לתאר את ההרגשה באמצעות המילים בצורה הטובה ביותר האפשרית באותו הרגע.

“אני מרגישה מופתעת בצורה מחרידה. כאילו עד עכשיו חייתי בעולם צבעוני עם אווירה מקסימה, ופתאום ביום בהיר השמיים נחשכו והאדמה נפערה ונעלמה. אני ומשפחתי נפלנו לתהום עמוקה, אהובי נפל איתנו לתוך החשכה, אך בניגוד לשאר המשפחה הוא נעלם ואנחנו נותרנו לבדנו במציאות עגומה, מרירה ובודדה, נאחזים בקרקעית התהום הארורה. העובדה שלא אראה אותו לעולם לא ניתנת לתפיסה”.

המילים בהם האלמונית בחרה לתאר את מה שבליבה יוצרים “תמונה” בראשו ובדמיונו של המאזין, אך היא לא תהיה אותו הדבר. היא תהיה תמונה קטועה, ללא הרגשות שכל פריט בתמונה גורר אתו, ללא “הצבעים” המדויקים והאווירה.

פלוני הוא מבוגר, בשנות השישים לחייו. הוא ואשתו התפצלו בקניון, במטרה לייעל את סידוריו. כאשר הגיע לסופר פארם פיצוץ אדיר הרעיד את הרצפה שמתחתיו. הוא רץ לאתר את מקור הצרחות כשלפתע ראה את הבניין שמחוץ לקניון מרוסק, ואת אשתו מדממת בין הריסותיו. הוא הרים אותה והיא דיממה למוות בידיו.

פעמים רבות נאמר שאדם לעולם לא יוכל להבין את שעבר על אדם אחר, אלא אם כן יכנס לנעליו. אני הבנתי שכנראה על בסיס זה מבוססות חברויות אמת, או מה שנקרא “הכימיה” בין אנשים, ה”קליק” הזה שכל אדם מחפש בשותף שלו או בחברו הטוב.

אלמונית ופלוני נפגשו בקבוצת תמיכה למדוכאים. ברגע בו שמע כל אחד מהם את סיפורו של השני שמו לב שמבטיהם מצטלבים, ולראשונה חשו מובנים.

“הכימיה” וה”קליק” הם ההבנה שקיימת בין שני אנשים שלהם חוויה, תחושה או תובנה דומה. כלומר, הם מרגישים באמצעות אינטואיציה שהאדם שעומד מולם יוכל להבין אותם מבלי שיצטרכו לתאר במילים את מה שמטלטל את עולמם, או להפך – הדבר שמקסים אותם. למרות שהתמונות שכל אחד מהצדדים ייצור בראשו לא תהיינה בהכרח דומות, הרגש שמעורר וה”רעיונות” והמידע שיתרוצצו בראש יהיו דומים. וגם אם הם לא יהיו דומים, הצדדים יחלקו בהבנה שהחוויה שחוו השאירה בהם טביעת אצבע עוצמתית ביותר והשפיעה עליהם רבות. לכן על אותו המשקל של “תמונה אחת שווה אלף מילים” ניתן לומר: “מבט אחד שווה אלף מילים”. כך שני הצדדים לפתע לא ירגישו בודדים משום שהם הצליחו לחדור ולפרוץ את המחסום המצוי ביניהם, ולהיות כאחד.

דרך נוספת לפריצת המחסום היא הבעת חיבה של הבנה ושל הזדהות. הקשבה, והרצון להראות לעומד מולך שאתה מוכן להקשיב, לנסות לעמוד במקומו ולנסות להבין אותו, גם אם אתה לא באמת יכול, גם כן מאחדת. היכולת לעמוד בנעליו של אדם אחר ולהרגיש את רגשותיו (במידה מסוימת) נקראת אמפתיה, בניגוד לסימפתיה שהיא יכולת רציונלית להבין ולזהות את רגשותיו של אדם אחר, אך לא להרגיש אותם – יכולת שלא פורצת את המחסום.

לפי דעתי, אמצעי שמעורר בקלות יתרה את האמפתיה אצל אנשים, ששוברת מחסומים ובאופן מבריק, היא האמנות, ומכאן מהותה האמתי. היא נועדה להשתמש במגוון אמצעים שהחושים שלנו מסוגלים לקלוט על מנת להעביר מסר בצורה הטובה ביותר שניתן, מעבר למילים. ניתן להיעזר במילים בעת יצירת אמנות, כמו במחזה לדוגמה, אך השילוב בין העלילה, לבין המשפטים, המראות וכו’, יוצרת אמפתיה של הצופה עם הדמויות. זוהי הדרך היחידה שאני מעלה בדעתי שמסוגלת להתקרב מאוד לפריצת המחסום, וליצור בו סדקים. העובדה הזו מעוררת שאלה – האם יש עוד דרך? האם נוכל להמציא אחת? ואולי אפילו בדרך מדעית?

מה אם נוכל להמציא מכשיר שמצליח לשדר מחשבות ורגשות, בדיוק כפי שמופיעות בראשו של אחד, לאחר?

הכפתור עליו ילחצו להפעלת המכשיר הוא כפתור של אמפתיה מלאכותית, ולא של הסכמה. כלומר, האחד יבין את השני אך לאו דווקא יסכים אתו בשל חוויות קודמות והאישיות שלו. כדי להסביר זאת, אקח לדוגמה שני אנשים שונים שצנחו צניחה חופשית. האחד יספר שהחוויה הותירה בו צלקת, והשני יתאר את החוויה כאדירה. לאחר שישתמשו במכשיר, הנהנה יספר לשני שהרגשות שחש בעת השימוש במכשיר צמררו והבעיתו אותו ושכעת הוא מבין מה שהרגיש בעת הצניחה ואת הרתיעה שלו מלצנוח שוב, אך הוא לא מסכים עם האמירה שצניחה היא לא מהנה. העובדה היא שעבורו היא אכן מהנה. הצונח שלא נהנה יגיד בדיוק ההפך.

אם כך, מהי המטרה במכשיר מלבד להפיג את הבדידות? בסכסוכים (לדוגמה) הבנת האחר תעזור לרומם את הרצון להגיע לפשרה. היא לאו דווקא תגרום לשני הצדדים להסכים, אך בשל הבנת הרגשות כל צד ירצה לגרום לעומד מולו להרגיש טוב (בהנחה כי רב האנשים הם “טובים”, כלומר בעלי חמלה) ולכן ישאפו להגיע לפשרה המיטבית. כשנחזור לדוגמת הצניחה, המטרה היא אחד מיתרונות המכשיר – הוא יכול לאפשר לחוות חוויות בצורה אחרת, כפי שאדם אחר חווה אותן, ולהפיק מהן הנאה או תועלת. אם הרגשות והמחשבות שליליות ואדם רוצה להעביר אותן לאדם אחר, התועלת היא לאדם המקורי, בשל הרצון שיבינו אותו ושלא יהיה בודד.

אך כפי שנוצלה תורת היחסות של איינשטיין לפיתוח פצצת האטום, כך כל מכשיר יכול להיות מנוצל לרעה. מה אם יעשה שימוש במכשיר ככלי נשק, ויעבירו דרכו רגשות, מחשבות ותחושות מזוויעות לאויבים?

חסרון נוסף של המכשיר הוא שהוא עלול להיות ממכר ולהשפיע כמו סם. סם יוצר מציאות מדומה, וגורם לתחושות מזויפות שמתקבלות כתוצאה מחומר כימי שמוחדר לגוף, ולא מחוויה אמתית. בחזרה למקרה המכשיר, אנשים יאבדו מוטיבציה לפעול בחייהם האמתיים, ויחפשו קיצורי דרך באמצעות אנשים שחוו חוויות מדהימות. לדוגמה, במקום לנסוע לטיול לדרום אמריקה, האדם ישתמש במכשיר על מנת לחוות חוויות באמצעות אדם אחר שטייל בדרום אמריקה. רגשות טובים יהיו הרבה יותר קלים להשגה ולכן רף ה”טוב” ישתנה לגמרי ויהיה הרבה יותר קשה לאדם להגיע לסיפוק.

חסרון מהותי נוגע ליצר ההישרדות. אם נמר היה מבין את פחדיו של הטרף שלו, אולי היה מתקשה מאוד בצייד? ואולי אפילו היה מוותר לגמרי? זוהי מטפורה מקבילה אלינו. אם נבין עד כמה המתחרה שלנו בעבודה זקוק למשרה, אולי היינו מוותרים לו? מה אם היה מקרה קיצוני יותר, של חיים ומוות לדוגמה? כלומר, הכוונה היא שאמפתיה מוקצנת עלולה להזיק.

מתוקף החסרונות והבעייתיות במכשיר, נשאלת השאלה: האם כדאי לעצור ולהסתפק באמנות בתור הכלי ה”טוב” ביותר לאמפתיה? אולי המצאות המחסום היא חיובית והאידאל הוא ליצור בו סדקים, אך לא להצליח לנפץ אותו לגמרי? אולי יש בכך סכנה גדולה?

לסיום, חשוב לי לציין שבחרתי בטקסט זה כטקסט שיפתח את פינת המאמרים והמחשבות ב”עולם שלי”, משום שמרגיש לי שהוא נוגע בכל נושא שאותו ארצה להציג בפניכם. כל נושא שמפליא אותי או שמעציב אותי אני מנסה להביע באמצעות מילים בצורה הטובה ביותר, אך חשוב לי שתדעו שבראשי ובדמיוני הוא הרבה יותר מפליא ממה שהוא מוצג במילים.

הטקסט מתאים לדעתי לאתר משום שמטרתו בסופו של דבר לגרום לאנשים להרגיש טוב, וזאת באמצעות שיאפשרו לעצמם לדמיין ולעזור לאחר ע”י אמפתיה, או להיפך – להיעזר באחר. המטרה היא שכל פעם שאדם יקרא טקסט, שיראה הצגה או פסל וכו’, הוא יסחף לעולמו של היוצר וינסה להיכנס לנעליו, משום שרצונו של היוצר שיקלטו את המסר שלו ושיבינו אותו. בצורה זו גם הצופה ירוויח. למען השאיפה להקשיב לכל אדם עצוב (או שמח), להזדהות עמו ולסדוק את המחסום. למען השאיפה להבין את האחר בכל סכסוך ולרצות להגיע לפשרה אמתית. למען היכולת להתגבר על הפחד ולגשת לאדם שחולק את כאבכם (או את שמחתכם) ולהתאחד עמו. אל תטעו – האמפתיה הקטנה הזו יכולה להציל חיים, ואם לא באופן מוקצן – לשפר אותם וליצור חברויות אמת.

מקווה שהצלחתי לבטא (עד כמה שאפשר) עד כמה מילים והמגבלה שלהן מפליאות אותי,

יובל.

©
כל הזכויות שמורות ליובל שפר.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר באתר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מיובל שפר.
תמונה ראשית בדף זה: טל שפר-להב

One thought on “מילים כמגבילות”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *