מוזר ~ מיוחד

לאחרונה ורד ניסתה להרהר ולחשוב עם עצמה מדוע היא מתחמקת מאינטראקציות עם אנשים. היא שמה לב שבכל מפגש חברתי שבמהלכו היא משוחחת עם אדם, היא רק מחכה לחלון ההזדמנויות שבאמצעותו תוכל לקטוע את השיחה, ולברוח. היא שמה לב שרוב הפעמים בהן היא מנהלת שיחה, חלק בה עסוק בלנסות למצוא את הדבר הבא שתגיד, הדבר המושלם, שהצד השני לא יחשוב שהיא “שונה” או משהו כזה, חס וחלילה. היא שמה לב שיש לה פוטנציאל לחברויות אמת, אבל שהיא לא עושה כמעט דבר כדי לפתח אותן. היא לא יוזמת מפגש, ואפילו לא שיחה, כדי שחס ושלום, אותו חבר לא יראה בה כ”מנסה יותר מדי”. היא שמה לב שלפני רוב המפגשים היא תשאל כמה חברות מה הן לובשות, והאם מה שהיא לובשת יפה, או שלפחות לא שונה יותר מדי. היא שמה לב שבכל וויכוח, במקום לשכנע ולדבר לעניין, היא מאבדת ריכוז משום שהחששות משתלטים על קו המחשבה שלה. היא שמה לב שבכל פעם שהיא חוזרת ממפגש חברתי קיים חלק בה שמרגיש פתטי. היא עוסקת באופן תמידי במחשבות על איך “יצאה” בעיני הסביבה, ועל מה עשתה לא טוב או “מוזר“. וההתנסויות האלה רק גורמות לה להימנע מלחזור לסיטואציות הטראומטיות, כי הרי עדיף לשבת בבית ולראות סרט על חיים של אנשים אחרים, שלהם, בניגוד אליה, יש חברים – מסכימים?

אם אתם מסכימים עם חלק מהדברים, או מעלים בראשכם בעיות שונות ומגוונות בתחום זה שקורות לכם, אני מצטערת לבשר לכם שאתם לוקים בחרדה חברתית מסוימת. לדעתי בכל אחד קיימת החרדה הזו, כמובן בדרגות קושי שונות ובתחומים שונים, ולכן לא אתפלא אם כל מי שקורא את המאמר הזה מרים את היד וצועק למסך שהוא מסכים בהתלהבות יתרה, בציפייה לשמוע את הפיתרון שאותו אציג בפניכם עוד דקות ספורות.

“חרדה חברתית היא קבוצה של הפרעות חרדה שמתאפיינת בפחד, חשש או דאגה ממגוון של מצבים חברתיים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי. בין החרדות השייכות לקבוצה זו קיים פחד קהל, פחד מבני המין השני, פחד מבעלי סמכות ועוד. לעתים אנשים סובלים מכל הפרעות החרדה הללו בו זמנית, מצב שמוגדר כ”הפרעת חרדה חברתית מוכללת”. החרדה גורמת לסובלים מההפרעה להימנע מאותם מצבים, על מנת שלא לחוות את הסבל הכרוך בהם. הפחד העיקרי של אנשים עם חרדה חברתית הוא שבמצב המאיים הם יושפלו או יתנהגו באופן שלא מתאים לסיטואציה, וכתוצאה מכך ייחשפו ללעג או לביקורת.” (ויקיפדיה). המאמר שלפניכם ידון במשפט המודגש.

לא מזמן שוחחתי עם ידיד שיחה נחמדה למדי, שבה הבענו סיפוק מכך שהיום טוב לנו הרבה יותר משהיה בעבר. השיחה גרמה לי לחשוב – למה? מה השתנה בי שהוביל לרגש שאני אהודה, שמקשיבים לי ושיש לי מקום בעולם בתור אדם מיוחד? ומדוע לא הרגשתי את כל הרגשות הללו בעבר? מה הייתי אז שאני לא היום? מה לא היה לי אז שיש לי היום?

דמיינו את ורד מקרית אונו שלומדת בתיכון הנחשב של העיר, תיכון ממוצע עם אנשים רגילים ונורמטיביים. ורד היא סטייליסטית, שאוהבת מאוד לדגמן לעצמה בחדר את כל מלבושי הארון. תמיד היה חסר לה בבית הספר קצת צבע, וקצת סטייל… החולצות תמיד נראו נורא משעממות, המכנסיים תמיד אותו הג’ינס הקרוע והנעליים – שלא נדבר עליהן. יום אחד היא קמה בבוקר, וכבר לא יכלה לסבול את הבגדים המשעממים. היא רצתה ללבוש משהו קצת שונה, קצת מיוחד, והחליטה להחליף את החולצה בשמלה יפה בצבע כתום ואת הנעליים לנעלי סירה כסופות שמנצנצות. היא הביטה במראה, הגניבה לעצמה חיוך רחב, והסתובבה כדי לראות איך השמלה מתנפנפת. “איזה יופי” חשבה לעצמה. ורד עברה את סף הדלת, ותוך כדי הפסיעה המחשבות החלו להתרוצץ. “יש לך הזדמנות אחרונה לחזור ולהחליף. חבל שמישהו יצחק… למה לך להתבלט? מה אם זה לא יפה כמו שאת חושבת? מה אם זה מכוער? למה לך להסתכן?”. ורד הביטה בשעון וראתה שהיא כמעט מפספסת את ההסעה, ולכן וויתרה על האפשרות להחליף. היא הגיעה לבית הספר, מנסה להתחמק מתלמידים, לכסות את פניה ולהגיע למושב הכיתה כמה שיותר מהר. ואיך רצתה שכבר יהיה צלצול… ילד מהכיתה ניגש אליה ושאל בגיחוך: “מה זה הווילון הזה?”. חברה אחרת ניגשה ואמרה לה: “מה את מסתתרת? את הכתום הזה רואים מכל מקום. י’מוזרה“. ורד לא ידעה איך לענות לשאלותיהם, וכבר הרגישה איך לבה פועם בחוזקה, ואיך הדמעות מציפות את עיניה. למזלה המורה הגיעה, התחילה בשיעור, וכמה מזל שהיא יושבת במושב האחורי בכיתה, שהמורה והתלמידים לא יראו את האיפור המרוח על הלחיים ואת הידיים הרועדות.

עכשיו דמיינו שורד הייתה מתנהגת אחרת. דמיינו שהייתה נכנסת לבית הספר, עם עיניים נוצצות, מחייכת לשומר, ואומרת שלום לנכנסים. ורד הייתה פתאום רואה את חברתה צועדת לעבר הכיתה, ואפילו רצה לעברה, לחבק אותה ולהגיד שלום. אולי אפילו ללטף את שיערה ולהגיד לה כמה טוב היא נראית. לאחר מכן, כשהמגחך היה שואל את שאלתו, הייתה עונה: “אוהב? קניתי את הווילון אתמול, בעיניי הוא מוסיף צבע לבית הספר המשעמם הזה”, ולחברה האחרת הייתה מגיבה: “אני ממש שמחה שרואים אותה מכל מקום, רק מבט חטוף בצבע הכתום הזה, וכל התלמידים נמרצים, אנרגטיים ושמחים. את עוד תראי!”. חבריה היו מחייכים לעברה ועוד המגחך היה מוסיף: “אהבתי, זה מיוחד“. מבלי שורד הייתה שמה לב, המורה כבר הייתה מתחילה להקריא שמות, קוראת לכל התלמידים להתיישב במקומותיהם, והיום הקסום, רק היה מתחיל.

בשני הסיפורים ורד עשתה משהו שונה מהכלל, אך למעשה את אותו הדבר. אז מה ההבדל בין שני הסיפורים?

ביטחון​

לחלקכם התובנה שאני אגיד היא תובנה שכבר הייתה מובנת אינטואיטיבית, אך חשוב לי להפנות את תשומת לבכם אליה, ובכך לפתור הרבה בעיות. אנשים שונים הם אנשים שנחלקים לשני סוגים באוכלוסיה:

  • מוזרים
  • מיוחדים

אין בין שני המונחים האלה הרבה הבדל חוץ מביטחון. אדם מוזר הוא אדם שפועל בצורה שונה מהסביבה (בתחום מסוים או בשלל תחומים), אך שאין לו ביטחון להיות מי שהוא. הוא אדם שמתבייש וש”מתפדח” מהשונות שבו. החברה שמסביבו תראה בו כאדם מוזר, כאדם שלא כדאי להתקרב אליו.

לעומתו, אדם מיוחד הוא אדם עם תעוזה, שפועל בדרכו שלו עם ביטחון. הוא גאה בדרכו ולא מפחד להראות אותה. החברה שסביבו תראה בו כאדם מעורר השראה. דרכו תראה כאטרקטיבית, אנשים ירצו להתקרב אליו, להיות בחברתו ולעקוב אחריו (אם מתחברים לדרך שלו באופן אישי). גם אם לא מתחברים לדרכו, עדיין יעריכו אותו בתור אדם מיוחד. אדם כזה, אדם מיוחד, הוא בעצם מנהיג שסוחף אחריו אנשים. אם דרכו היא דרך איתה אוכלוסיה גדולה מזדהה, ואם יש בו מספיק ביטחון עד כדי כך שהביטחון מתווסף לכריזמה, הוא יהפוך להיותמנהיג דגול ומוכר.

מכאן, כולנו יכולים להפוך להיות מיוחדים ומנהיגים, אם קצת נאמין בעצמינו ונהיה גאים בנו ובדרך שלנו. אם יהיה לנו ביטחון ואם לא נפחד לטפח את ערך הכנות העצמית ולהגיע לתובנות אמיתיות שיגרמו לנו לפעול למען מה שאנו מאמינים בו, ללא בושה, אלא תוך פתיחות שבאמצעותה האדם לא חושש להיות פגיע ולהראות כך.

יש קבוצה נוספת שהיא הגדולה באוכלוסיה וכוללת את כל האנשים הרגילים, הנורמטיביים, שהם לא מקבוצת השונים. מאידך אין כזה דבר לא להיות שונה, משום שבכל אדם יש משהו שונה מהאחר, אך זהו עניין יחסי. אדם רגיל הוא אדם שמבחינה יחסית מראה את השונות במידה מועטת יותר מאדם ש”מוגדר” כשונה. הטיפוס הנורמטיבי הוא הטיפוס שמתפשר ושנגרר אחרי “הטוב”, כלומר אחרי ההתנהלות המקובלת של הרב. לדעתי זהו דבר שלילי משום שכאמור אני יוצאת מנקודת הנחה שכל אדם שונה ומביא את ה”טאצ'” האישי שלו, הייחודיות שבו, כך שלעקוב אחרי החברה רק כדי לנהוג כמוה הוא מעשה שאינו נכון עבור נפשו של האדם. ההנחה היא שחלק ממה שהאדם הנגרר עוקב אחריו הוא לא באמת מאמין בו, אלא עושה זאת מפחד, משום שיש לו חרדה חברתית מסוימת. זוהי דרך שלא מובילה לכנות עצמית שחשובה ביותר בעיניי, כי היא אחת מהערכים העיקריים שצריך שיהיו על מנת שאדם יגיע למצב בו יהיה מסוגל לחוות רגעי סיפוק ואושר. כמובן ש”טוב” הוא לא דבר מוחלט ושחלק מה”טוב” של הרב יכול להיות מתאים לפרט וחלק לא. מישהו שעוקב אחרי חלק מהטוב לא אומר שהוא נגרר. בכולנו, גם באדם הכי דעתן והכי מרדן, יש חלק שכן עוקב אחרי טוב מסוים שמוגדר ע”י החברה, וזה לא דבר רע. אך בעיניי החשוב ביותר הוא לעקוב אחרי החברה בתחומים שבהם אנחנו באמת מסכימים איתה, ולא רק משום שאנחנו מפחדים להיות שונים.

התאוריה שהצגתי בפניכם תקפה בתנאי שיתקיימו מספר דברים.

הראשון הוא שהביטחון המדובר לא ינבע משחצנות (עודף ביטחון). אדם שחצן לא יהיה כריזמטי ולא יוגדר כ”מיוחד“. להפך, לפי דעתי אנשים מעריכים יותר צניעות, פגיעות, מודעות עצמית, הכרה בחסרונות והכרה ביתרונות (“פרגון עצמי” לא נקרא להיות שחצן).

התנאי השני הוא שאדם יוגדר כמיוחד אם הוא אדם עם חמלה, כלומר, אדם “טוב”. אדם שפועל על מנת לפגוע בסביבה, כמו רוצח, לא יקבל הערכה מהחברה, משום שברצונו להרע לה. אנשים לא מעריכים אנשים שקשה לסמוך עליהם או שמפחדים מהם. אדם זה לא יוגדר כאדם מיוחד, אלא כאדם מוזר, גם אם פועל עם ביטחון.

התנאי השלישי הוא שהדרך בה אדם בוחר ללכת היא דרך שבאמת מאמין בה, ושהגיע אליה תוך מחשבה מעמיקה וכנות עצמית. סיסמאות, או דרך “צבועה”, פשוט לא תסחוף הרבה אנשים בעיניי. אנשים ייסחפו אחרי אדם ויטרחו להשקיע מאמצים רק אם הדרך שלו באמת מקסימה אותם, רק אם הם באמת מזדהים איתה ומאמינים בה.

“החרדה גורמת לסובלים מההפרעה להימנע מאותם מצבים, על מנת שלא לחוות את הסבל הכרוך בהם. הפחד העיקרי של אנשים עם חרדה חברתית הוא שבמצב המאיים הם יושפלו או יתנהגו באופן שלא מתאים לסיטואציה, וכתוצאה מכך ייחשפו ללעג או לביקורת.” (ויקיפדיה)

הפחד במשפט המודגש בהגדרת החרדה החברתית הוא פחד שמתקיים כמעט אצל כל אדם. כל האנשים הם שונים במובן מסוים ובתחום מסוים, ולכן יש בחלק גדול מהם את החשש הזה. פחד זה עלול ליצור מצב בו אנשים מונעים מהשונות שבהם להתפרץ, והם מעדיפים להיות נורמליים, כלומר, להיסחף עם הזרם, כדי להימנע מהמצב הלא נעים. אך מה שיש להבין הוא שאנשים אלו יוגדרו כמוזרים או יזכו ללעג, במידה ואין בהם הביטחון שהופך אותם למיוחדים בעיני החברה. כלומר, אין טעם לפחד אם התשובה מצויה בידיך. אך קל ולא מספיק להגיד שהפתרון הוא ביטחון. איך מצליחים להגיע למצב שבו משיגים אותו?

בעיניי, עלינו להבין מספר דברים:

  • אין אדם שנולד עם ביטחון, משום שזו תכונה שעובדים קשה על מנת להשיג אותה, ועובדה היא שיש אנשים עם ביטחון. שמעון פרס לדוגמה לא נולד מנהיג, הוא עבד קשה בשביל זה. כלומר, גם כל אחד מאיתנו יכול לרכוש ביטחון!
  • כדאי להיעזר באחר. המשפט הזה מופנה לכלל החברה – יש בנו את הכוח להפוך את המאבק להשגת ביטחון להרבה יותר קל אם רק נדע לפרגן, להקשיב ולקבל ולהעריך את השונה. כל אדם יכול להיות שונה אם ייתן לכנות העצמית להשתלט עליו מבלי להדחיק אותה, כך שאין טעם לקנא או להתנכל ו”לשים רגל” לאחר, בשל הידיעה שגם אם חברך לעבודה מצליח, זה לא אומר שההצלחה שלו תפגע בשלך. אתם אנשים שונים, שיכולים להפוך להיות אנשים מיוחדים בלי קשר אחד לשני, ולהוסיף למקום העבודה שלכם או לסביבתכם צבעים מתחומים שונים. אם לאנשים תהיה המודעות הזו, ביטחון תהיה תכונה שמשיגים בקלות יחסית. הרי, כל החשש הוא מלעג מהחברה ומביקורת פוגענית. אם אנשים יפרגנו וגם שאם תהיה להם ביקורת, הם ידעו להפוך אותה לביקורת בונה, יהיו הרבה יותר אנשים מיוחדים בעולם! השאיפה היא שהאנשים הנורמטיביים יהיו אוסף של אנשים מיוחדים, כלומר, ברגע שרב העולם יהיה אוסף של אנשים מיוחדים, כך המיוחדות תהיה הנורמה, והחברה תהיה “טובה” יותר שמאפשרת לכל פרט בה להגשים את עצמו.
  • כדאי כמה שיותר להתגבר על פחדים. מומלץ לעשות זאת על ידי התקלות בהם, וניסיון לעמוד בהם בהצלחה. כשאדם רואה שיש משהו שמרתיע אותו, במקום להירתע ולבנות בסיס לפחד, איתן אפילו יותר, עליו להתמודד איתו. לפי דעתי, עדיף מוקדם מאשר מאוחר, או בכלל לא. אנחנו לא נרחם על עצמינו ולא נפחד לחוות רגשות פחות נעימים. מה שלא הורג אותנו – מחשל אותנו! בשורה התחתונה, להבין שהגדולה והדרך להתמודד היא לא להיכנע לנוחות, אלא לנסות לפרוץ אותה.
  • רעד ולחץ הם אמצעים שהגוף משתמש בהם על מנת להכין את עצמו לסיטואציה שמרגשת ושמסעירה אותנו. לא ניתן לעצם קיומם להלחיץ אותנו עוד יותר. להפך, נבין שהם לטובתנו משום שהם סימן להתמודדות הצפויה לנו וכך הם רק יעזרו.
  • כל אחד מאיתנו נולד עם קלפים מסוימים. השאלה היא מה אנו עושים עם הקלפים הללו. גם אדם מכוער יוכל להשקיע בעצמו עם לבוש יפה, איפור, תנועות גוף, והוא יהפוך להיות, אם לא יפה, לפחות למטופח ולמסודר בעיניי החברה.
  • “החיים מוערכים יתר על המידה”. מכאן, הרתיעה מלהיות שונה אמורה לקטון. אנשים הם סה”כ אנשים, סופם של כולם כאחד הוא לחלוף מין העולם ושלא יוותר אחריהם דבר, כך שאם אדם מסוים לא מתחבר לדרך שלנו, זה לא משנה. העיקר שאנחנו כן, ושאנחנו מפיקים מההליכה בעקבות דרכינו רגשות טובים וסיפוק. רגעי אושר לאו דווקא מגיעים מאהדה, או ממספר האנשים שמעריכים אותנו. ברור שאלה מוסיפים לסיפוק, אך הם לא העיקר. העיקר הוא שאנחנו נהיה מסופקים מהדרך שלנו ומהצורה בה אנחנו חיים את החיים שלנו. למרות שההבנה הזאת גם מעוררת עצב, משום שאנו מבינים שאנו דבר מאוד קטן ושולי בעולם, ניתן לתעל אותה לטובתנו.
     

אז כעת, כשחלקינו הבנו והסכמנו שהאידאל הוא להיות שונים עם ביטחון, כלומר, מיוחדים, וכשחלקינו הבנו והסכמנו על הדרכים שבאמצעותן ניתן להשיג את הביטחון המיוחל, אנו מוצאים שזה קשה. שינוי כשינוי הוא קשה, לא פשוט, לא מוחלט ולוקח זמן והמון משאבים נפשיים. לרוב, אפילו לא יודעים כיצד באמת משיגים אותו. מה עלינו לעשות כדי להשיג אותו?

בעיניי, לחפש צמתי דרכים מחיי היומיום שלנו שבאמצעותם נוכל לקחת פניות שמובילות אותנו להתגבר על פחדים, ולהיות מנהיגים ומיוחדים. אך בעיקר להבין, להפנים, להעלות מודעות ולא לחשוב על זה יותר מדי, כדי לא להגיע למצבי אבסורד בהם אנו יודעים שאנו אמורים להיות אדם מסוים, אך עצם הידיעה שאנו אמורים להיות האדם הזה, והלחץ שזה גורר, יוצרים מצב בו אנו לא מסוגלים להיות האדם הזה. במידה ומצב אבסורד מתרחש, יש להתמודד איתו עם ההבנה שכל שינוי לוקח זמן ואין לחשוב עליו יותר מדי. החיים הם לא שחור – לבן, אין אדם שיכול להשיג ביטחון במאה אחוז, אין כזה דבר – בטחון מוחלט. העיקר הוא לשאוף להשיג את המקסימום שכל אחד מאיתנו מסוגל באופן ספציפי, ולחוות כמה שיותר רגעי אושר.

יובל.

©
כל הזכויות שמורות ליובל שפר.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר באתר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מיובל שפר.
תמונה ראשית בדף זה: יובל שפר

One thought on “מוזר ~ מיוחד”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *