ארוחת מלכים

היא כל כך יפה.

גופה מצטנע בפיסת בד מתנפנפת, שצבעה הורוד כצבעם של השמיים בעת שקיעה ביום מיוחד. עורה, חלק כקטיפה, מדיף ניחוח נעורים, ועגיליה, מתכות כסופות ארוכות הנושקות לכתפיה, מותירות אחריה שובל של צלצולים עדינים כפעמונים. עיניה גדולות ומכשפות, לוכדות כל עיניים תועות, וטוב ליבה כהילה, משרה נחת וחיוכים בכל אדם שרק נקלע לדרכה. וחיוכה, הו, חיוכה… הוא קורן, מדבק ומהפנט. פסיעותיה עדינות, מהססות, אצבעותיה נעות בעצבנות, מאיצות תנועתן ככל שמתקרבת לדלת המועדון.

היא פותחת דלת חרישית, נרתעת לשמע המוזיקה הקולנית, נבלעת בהמון הרוקד ונדחפת מצד לצד. וכעבור מספר דקות של מאבק, נכנעת, ונותנת להמון הפראי להוביל אותה לעבר מקום מרווח יותר, בו תוכל להגשים את המטרה לשמה באה היום. ידיה משוכות מטה, אוחזות זו בזו ומלטפות, בעודה מנסה להניע את כתפיה וברכיה בהתאם לקצב המוזיקה שצרמה באוזניה. ועיניה חסרות נחת – מביטות בסקרנות בגברים שמסביב, ובמקביל בורחות ממבטים הדדיים. מביטות באופן ריקודן החושני של נערות אחרות, ובמקביל מושפלות לקרקע. וכעבור מספר דקות, כאבים צורמים זורמים במעלה כתפיה, והיא נעמדת ללא ניע. משוכנעת שמישהו מסתכל ומבקר אותה ואת גופה.

לבה החל דופק בחוזקה, ולפתע היא מסתובבת אחורה באגרסיוביות, בורחת מההמון הנוגע לעבר חדר הנוחות. וכשמגיעה, נתמכת בכיור, מרכינה ראשה, עוצמת עיניה ומתרגלת נשימות. וכעת, לאחר שנרגעה, היא נושאת את עיניה לעבר המראה שמשכה את מבטה מהרגע שהגיעה. בוחנת את עצמה, מטה את ראשה ומכווצת גבותיה. מסיטה את ראשה בחטף, דוחפת את עצמה לחזור לרחבת הריקודים.

כשמגיעה לרחבה, היא מתחרטת באלגנטיות, מפלסת דרכה אל הבר ומתיישבת על אחד מהכיסאות הגבוהים. שאר היושבים מביטים בה, והברמן ניגש, מציע לה ואן גוך והיא מהנהנת במהירות. גונבת את שני הצ’ייסרים שזה עתה מולאו, ושותה אותם בבאת אחת. הברמן, מחייך לעברה, ומוזג לה עוד צ’ייסר על חשבונו, והיא מבקשת שיוסיף עוד אחד. 

היא שותה ושותה. ידיה רפות, וראשה מסוחרר. לפתע, הכל נהיה נעים יותר. הצבעים נהיים הרמונים ומעורפלים יותר. והיא מחייכת ונעה לפי קצב המוזיקה, בעוד הבס מרטיט את לבה, והיא מתמסרת לתחושה. היא סורקת את המועדון, ומבחינה בשתי נערות מספר מטרים לידה, משתעשעות ורוקדות לא חינני במכוון, והיא צוחקת והן קורצות לה בחזרה.

לפתע, מתיישב לידה בחור, שמסתיר את הנערות. הוא מזמין לה עוד צ’ייסר, והיא מרימה אותו בשקיקה. הם מפלרטטים, והוא שולח ידיו בהדרגתיות. בהתחלה על כתפה, כשנעמדים, על מותניה, ובהמשך, לאחר ריקוד צמוד, מושך את ידה, והם מתקדמים לעבר היציאה. הוא פותח את דלת המועדון, ונותן לה לצאת ראשונה. לאחר מכן, מניח ידו על גבה ומוביל אותה לעבר רחוב צדדי. והם מדברים, והיא מצחקקת, והוא מלטף את גבה ומותניה. לאחר מספר דקות הוא דוחק בה לקיר. כפות ידיה דוחקות בחזהו, ולבה דופק במהירות. והיא שותקת… שתיקה ארוכה, ומבטה ארוך. עיניה מבועתות, ושלו מעוררות ומכווצות. הוא אוחז בעורפה, ובעזרת אגודלו מרים את סנטרה לנשיקה.

כך ראיתי אותה בחלומי.

וכיום, אני מביט בה, בקמטיה העדינים ובשיערה הלבן הריחני, שאסוף ברישול, והיא מגישה לי ארוחת מלכים. וכשהתיישבה, עיניה הושפלו לצלחתה. היא טעמה מעט, עיוותה פניה בחוסר שביעות רצון והשיבה את המזלג לצלחתה. היא שחקה באוכל, גלגלה אותו מצד לצד. הרימה קצת על המזלג, לעסה עוד פחות והחזירה לצלחת את מה שנשאר.

וכל מה שיכולתי לחשוב באותו הרגע היה:

הלוואי אמי הייתה יודעת

כמה היא יפה.

©
כל הזכויות שמורות ליובל שפר.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר באתר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מיובל שפר.
תמונה ראשית בדף זה: רונית בר-אשר

2 thoughts on “ארוחת מלכים”

  1. נכדה אהובה
    היה לי קצת קשה לקרוא כי הכיתוב יצא בהיר מדי אבל אימצתי את עיני כי הסתקרנתי להגיע לסוף ולגלות מי היפה בסיפור .
    כשהגעתי לסוף הסיפור הבנתי שמדובר באמא של הנערה בצעירותה ותהיתי מה חשבה 🤔אמא שלך כשקראה את היצירה זה בטח מאוד החמיא לה 🤗, בכל אופן אהבתי את הדימיון המפותח והמעניין שלך .
    מעניין אותי אם הבנתי נכון את הסיפור 😊.
    אוהבת❤️ומאחלת בהצלחה בהמשך הדרך להפכתך לסופרת 🙂

  2. יובל יקירה.
    כפי שאמרתי לך, אני מאד אוהבת את כתיבתך! היא עשירה ואינה גבוהה מידי, כתיבה שאינה מתנשאת,
    ותמיד יש תיאורים יפים עם טוויסט בעלילה- ואמירה. נהדר!
    תמשיכי בכך. מקוה שקורס העריכה הלשונית יביא אותך למקום הרצוי לך.
    אוהבת אותך, רונית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *